תור השחור

ילד הפרחים המזדקן סוגר את המַשדֵר ונוטש את הסיפון. הגיע הזמן להתקפל. הספינה הישנה תשקע במצולות הים שלנו. איפה המצלמות? כובע לֶבֶד ישן שמוט באלכסון על רעמת האַפרוֹ, כבר לא באמת אפרו, לא קן לציפור אלא אפור ודליל ובכל זאת לא מקריח. רק במפרצים. כפות רגליי היחפות חושפות ציפורניים בכפכפי אצבע. החולצה הפרחונית פתוחה עד אחרון כפתוריה וכרס קטנה מתרפקת על חנות הג'ינס הגזור מעל הברך, בלוי וקרוע ומפריס חוטים. כבר לא שדוף, לא שזוף, לא שובר לבבות ומוסרי ובכל זאת אני מרגיש סקסי במשקפי השמש הכהים וג'וינט מעשן בין האצבעות. גידלתי זקן קצר, מכסיף. קצת סקסי? זו הקריאה האחרונה. אנחנו סקרנים, צועקים הצופים על החוף. ספר לנו איך אתה מרגיש. ספר לנו איך היה. אבל איך היה באמת. אז מה אם אנחנו צוחקים קצת אבא'לה מה עוד נשאר לנו מה אנושי יותר מהסקרנות האנושית שלנו שתף נו ספר ספר לנו סיפור נוגע ללב שנמחה דמעה ונצחק ונשתף. היה כיף, אני אומר ושואף לריאות ומכחכח ויורק עליכם באצילות, באלגנטיות של אצולה ישנה ממרומי העגלה לגיליוטינה, פִּיס אנד לַאב. נוֹ מוֹר ווֹר נוֹ מוֹר בְּלַאדְשֵד. ועכשיו מה, שואלים בקהל, עכשיו, אני אומר, עכשיו תורכם, ילדים.