אתה שוטר בירושלים

נניח שאתה שוטר. יותר נכון קצין משטרה, די בכיר. אבל לא ממש בכיר. אתה משרת את החוק. זה חשוב מאוד, אתה אומר לעצמך, אני משרת את החוק, נקודה. אפשר לחיות עם זה. אתה אדם הגון. כל השנים פעלת כך שכולם, ולא משנה מאיזה צד, ייאלצו להודות שאתה הגון. ישר כמו סרגל, אמרו עליך, אי־אפשר להזיז אותו מילימטר, עד שיום אחד, בעצם לא יום אחד אלא בהדרגה, בלי משים, העניינים התחילו להסתבך.
עכשיו נניח שבמסגרת תפקידך גילית מזימה נפשעת.
לא, לא גילית. זה מה שנקרא פשע ידוע מראש. יש תרחישים, כבר שנים אנחנו מתכוננים ונערכים לתרחישים השונים אבל אתה יודע בוודאות, או מעריך בסבירות גבוהה, מי הגורמים האחראים ובאיזה אופן הם חותרים לבצע את הפשע (ההכנות נמשכות כבר שנים, עשרות שנים), והפשע הזה כל כך מחריד, בקנה מידה עצום! בלתי נתפס! מפלצתי, לא מפלצתי — היסטורי! אתה יודע שעומד להתבצע פשע שישנה את פני ההיסטוריה (אבל כל שטות משנה את פני ההיסטוריה), פשע כביר כל כך שאתה מסרב להאמין בו ובעצמך, וביכולתך למנוע אותו. למעשה, אתה יודע שלא תוכל למנוע אותו. החוק מונע ממך.
אתה משרת את החוק.
אתה פורש מהמשטרה.