גאווה ודעה קדומה

״אמת המקובלת על כולם היא שרווק בעל רכוש גדול מן הסתם חש מחסור ברעיה" – מ-1813 ועד היום משפט פתיחה זה, שג׳יין אוסטן כתבה באירוניה, הגדיר דורות של מערכות יחסים זוגיות אמיתיות או מדומיינות של קוראות וקוראי הרומן שהיה לקלסיקה. 

למר בנט, הבעלים של אחוזת לונגבורן בהרטפורדשייר, יש חמש בנות. הבעיה היא שאת הנחלה ניתן להעביר רק ליורש זכר, והכסף שייוותר לחלוקה בין הבנות אינו מספיק כדי לכלכל אותן ברווחה. לפיכך, הכרחי שלפחות אחת מהבנות תתחתן היטב כדי לתמוך באחרות.

מוסכמות חברתיות, מעמד האישה, דעות קדומות ושיפוטיות – את כל הנושאים הללו שוזרת ג׳יין אוסטן בעלילת ספרה השני והידוע ביותר, שבמרכזו סיפור אהבתם הגדולה של דארסי ואליזבת – גיבורה כובשת וחצופה, המתעקשת על זכותה לבחור בעל כרצונה. אוסטן אמרה כי אליזבת היא הדמות החביבה עליה ביותר בכל ספריה, ואילו דארסי היה ועודנו מושא חלומות למיליוני נשים.

גאווה ודעה קדומה הוכתר כספר האהוב ביותר בבריטניה, זכה לאינספור עיבודים לקולנוע, לטלוויזיה ולתיאטרון וגם לכמה וכמה תרגומים – כאן בתרגום עירית לינור, שהוסיפה גם אחרית דבר.