סל קניות
סל הקניות ריק
חזרה לחנותספרה של אן אנרייט, מהקולות המקוריים והנועזים ביותר בסיפורת האירית העכשווית – זוכה פרס בוקר לשנת 2007 ופרס הרומן האירי לשנת 2008.
12 ילדים נולדו לאִמהּ של ורוניקה הֶגַרטי, והיו לה גם שבע הפלות. ב-1998 מגיעים שמונה מן ההגרטים הללו לבית האם בדבלין, להלווייתו של אחיהם ליאם, שפסע אל תוך הים בברייטון שבאנגליה, עם אבנים בכיסיו.
ורוניקה חשה שמשהו שהתרחש בבית סבתה לפני יותר משלושים שנה, כשהיתה בת שמונה, שואג בתוכה, אבל אין לה שום ביטחון שהדבר באמת קרה. עבודת האבל הופכת לעבודת זיכרון, ואולי לחגיגה של דמיון פרוע, בניסיון לספר את הסיפור האחד שיסביר את הפצע המשפחתי – לא רק את התאבדותו של אחיה, אלא גם את הדוד המשוגע שלה, את ההריונות האינסופיים של אִמהּ, השרויה בערפול מתמשך, ואת האופן שבו כל אחד מאחיה ומאחיותיה השתבש.
מגב המפגש:
לאנרייט יש עין מדהימה. היא משהה שברי מצבים ורואה בקלוז-אפ קיצוני וברזולוציה גבוהה דברים שרק סופרים מעטים מסוגלים לראות. בתנופה מרהיבה היא מפרקת את העולם ואת הלשון ומחזירה לנו אותם מורכבים אחרת. הדרך שעושה ורוניקה מזַמנת לקוראים רומן שהעיתונים המרכזיים באנגליה ובארצות הברית תיארו אותו כאפל אך זוהֵר; סובב סביב מוות, אך מלא חיים ואמפתיה; אַלים אך לירי; שרירי אך שברירי; אמיץ לבלי-רחם, אך רווי בהומור פראי ומנחם; רגשי, אך שנון ומלא תבונה.
יש ימים שאיני זוכרת את אמי. אני מסתכלת בַּתצלום שלה, והיא חומקת ממני. או שאני פוגשת אותה ביום ראשון, אחרי ארוחת-הצהריים, ואנחנו מבלות אחר-צהריים נעים, וכשאני הולכת, אני מוצאת שהיא ניגרה דרכי כמו מים."להתראות", היא אומרת וכבר מתחילה לדהות. "להתראות, ילדתי היקרה", והיא מגישה את פניה הקשישות והרכות מַעלה, לנשיקה.
הוא עדיין מעורר בי זעם נורא. האופן שבו היא כמו נעלמת כשאני נפנית ממנה, וכשאני מסתכלת אני רואה רק את קווי המִתאר. אני חושבת שאם אי-פעם תקנה מעיל אחר, אחלוף על-פניה ברחוב מבלי להיעצר. אילו היתה אמי מבצעת פשע, לא היו עדים – היא השִׁכחה בהתגלמותה.