סל קניות
סל הקניות ריק
חזרה לחנותזוכה פרס בוקר לשנת 2017
"ג'ורג' סונדרס יצר פסיפס של ציטוטים ארכיוניים ורסיסי שיחות בין שוכני בית הקברות שאליו הגיע וילי, בנו המת של הנשיא אברהם לינקולן. התוצאה היא הרפתקה ספרותית מקורית ומרתקת, שלא במקרה זכתה בפרס מאן בוקר", נכתב בהארץ על הרומן הראשון של סונדרס, אמן הסיפור הקצר האמריקאי, מחבר הקובץ עשרה בדצמבר וספרים נוספים.
פברואר 1862. מלחמת האזרחים האמריקאית בת פחות משנה. הלחימה ניטשת במלוא עוזה, ואט-אט מתחילה לחלחל ההבנה שהמאבק יהיה ארוך ועקוב מדם. באותו הזמן, בנו האהוב בן ה-11 של הנשיא לינקולן, וילי, שוכב בחדרו שבקומה השנייה בבית הלבן, חולה אנוש. בתוך ימים, וילי מת ומובא למנוחות. עיתונים מדווחים כי לינקולן מוכה היָגון חוזר לבדו אל כוך הקבורה פעמים אחדות כדי להחזיק בידיו את גופת בנו. וילי לינקולן מוצא את עצמו בכור מַצרף משונה, רוחש רוחות רפאים משוטטות, מרחמות, מתווכחות, ונתונות בסיגופי חרטה יוצאי דופן. בעיצומו של מצב המעבר הזה – המכונה, במסורת הטיבטית, בַּארְדוֹ – פורץ מאבק אדירים על נשמתו של וילי הקטן.
"השילוב הייחודי שיצר סונדרס מסחרר, עמוס, מאתגר ונפלא", כתב רועי בית לוי בהארץ. "מדובר בקרקס של חמש זירות שבו מוצגים בה בעת ההזיות, החולשות, הפחדים, התשוקות, הזיכרונות האבודים וחיי השגרה הבלתי אפשריים של רוחות הרפאים של סונדרס בקטעים קצרצרים שדוחסים רעיונות גדולים למנות קטנות של כאב והומור".
ביום חתונתנו הייתי בן ארבעים ושש, והיא בת שמונה־עשרה. היטב אני יודע מה עולה בדעתך: גבר מבוגר (לא רזה, קירח במקצת, צולע ברגל אחת, שיניים מעץ) מממש את זכות הנישואין, ולפיכך משפיל את הצעירה האומללה —
אלא שאין זה נכון.
למען האמת, זהו בדיוק הדבר שסירבתי לעשות.
סל הקניות ריק
חזרה לחנותנא להזין את כתובת הדואר האלקטרוני שלך. אם יש לנו חשבון התואם את הכתובת, יישלח אליך מייל עם הוראות לאיפוס הסיסמה.
בחרו את סוג הפנייה ונשמח לעזור!
קבלו מאיתנו המלצות, הנחות ועדכונים