קלסיקה של תולדות האמנות שכתב במאה ה-16 הצייר והארכיטקט האיטלקי ג'ורג'ו וזארי (ואסארי), הנחשב למכונן ההיסטוריוגרפיה של האמנות.
וזארי עצמו היה צייר ידוע, אך עיקר תהילתו מיוסדת על חיבורו זה, המתאר בדרך ביוגרפית את התפתחות האמנויות החזותיות מראשיתן אצל ג'וטו וקודמיו ועד שיאן במפעלו של מיכאלאנג'לו, ומבטא את ההשקפות העיוניות המקובלות בתקופתו.
חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים הדגולים ביותר (המכונה בקיצור Le Vite) היא סדרה של ביוגרפיות אמנותיות שכתב וזארי, וכונסו לספר שנחשב לאחד הכתבים המשפיעים ביותר של הרנסנס האיטלקי על אמנות ולספר החשוב הראשון על תולדות האמנות. את הספר תרגמה מרים שוסטרמן, והקדים לו מבוא משה ברש.
מתוך ההקדמה מאת משה ברש:
אין שום סופר-אמן אשר עיצב את חקר הציור והפיסול כמידת עיצובם בידי ג'ורג'ו ואסארי. בהשמיענו אמירה סוחפת שכזאת, אין אנו מסתכנים בהגזמה, שכן השפעתו של ואסארי ברורה לעין כול, והוא תופש מקום נכבד ביותר בכל הנוגע לפירוש האמנויות החזותיות. יצירתו הספרותית המפורסמת של ואסארי, 'Le Vite de piii eccelenti Architetti, Pittori et Scultori Italiani (חייהם של האדריכלים, הציירים והפסלים האיטלקיים הדגולים ביותר), אינה רק אוצר בלום של מידע עובדתי (מהימן, שניתן לסמוך עליו, או יציר הדמיון) לגבי האמנים שפעלו במאות השנים של תקופת הרנסאנס; אלא שהיא סיפקה גם לבני הדורות הבאים מושגים ותפישות המצויים בשימוש אפילו בימינו אלה. אנו אסירי תודה לו אף על טביעת המונח 'רנסאנס' (רינאשיטא, rinascita) לצורך תיאור תקופתו. מה שחשוב עוד יותר, דימוי האמן שלו נותר במשך מאות בשנים כדגם שאין מערערים עליו. דגם שנתקבל הן על דעת הקהל והן על דעת האמנים והוא עיצב את ההשקפה, שהיא כה רבת עוצמה עד לעצם ימינו אלה, לגבי הדרך שבה משתקפת אישיותו של האמן ביצירות שהן מעשה ידיו, וכיצד ניתן ללמוד לגבי מזגו מתוך משיכות-המכחול שלו וחיתוכי האיזמל.
