שרון קנטור (נולדה ב-1972) היא סופרת, מוזיקאית, עיתונאית, במאית, מבקרת ספרים, פעילת סביבה וקיימות ויוצרת ישראלית.
כמה עובדות ש(אולי) לא ידעתם על שרון קנטור:
קנטור נולדה ברמת השרון. כשהיתה בת שמונה עברה עם משפחתה לתל אביב. מתגוררת כיום בפרדס חנה עם התסריטאי אילן שפלר ושתי בנותיה.
בשנות התשעים של המאה העשרים החלה לעבוד כמגישה בערוץ הילדים. בראיון משנת 2019 אמרה: "היו זמנים שבכל ערוץ הילדים עבדו שני אנשים ואני אחד מהם. גם לא נדרשת לקלקל אותם אז. אני חושבת שעכשיו יש ממש דרישה - האם קלקלת את הילדים היום? לכן אני חושבת שאנשים, בהנחה שהם בעלי לב ובעלי משפחה, נדרשים לחשוב היום – האם הריאליטי שאני עובד בו עושה טוב לעולם? האם הוא מקדם אנשים, מקדם ערכים? התשובות שרוב האנשים נותנים לעצמם הן 'צריך להתפרנס', או 'ככה זה', או 'מי אני בכלל', או 'לומדים פה גם דברים נורא יפים על חברות'. מכירה את זה? בעבר זה פשוט לא היה. חשבו שיהיה נחמד לעשות משהו נחמד".
קנטור ערכה והגישה תוכניות מוזיקה בטלוויזיה, בהן מגזין הנוער יציאת חירום ומהקליפייה באהבה, היתה חלק מצוות התסריטאים של ארץ נהדרת, רד בנד ודאבל דייט, כתבה טורים לעיתונים והגישה את התוכנית משפחה גרעינית בגלי צה"ל יחד עם אברי גלעד.
קנטור ביימה קליפים לאמנים רבים, בהם אביב גפן, רמי פורטיס ומופע הארנבות של ד"ר קספר.
בשנת 2000 ייסדה עם רונן אידלמן את ביפ שואו עם שרון קנטור, חלק מרצועה בערוץ ביפ שנערכה על ידי מולי שגב. התוכנית עסקה באקטואליה אלטרנטיבית ובתרבות־נגד בדרכים מקוריות שלא היו מקובלות עד אז.
בתחילת שנות האלפיים כתבה בוואלה! טורים שעסקו בנושאים כגון מסחור הסביבה, גזילת המרחב הציבורי, שימור ומלאכותיות. הטורים זיכו אותה בשנת 2004 בפרס פראט לכתיבה עיתונאית על נושאי סביבה מטעם מרכז השל. ב-2012 החלה להגיש בערוץ הראשון, עם השחקן אלון נוימן, תוכנית יומית שעוסקת באיכות הסביבה (בסביבה טובה).
בשנת 2004 יצא האלבום The Black & Whites Pop-Ups של קנטור, שפעלה תחת השם דה בלאק אנד ווייטס. היא מסבירה: "אמנים רבים, גם אם הם עובדים לבד, נוהגים להוציא את המוזיקה שלהם תחת שם של הרכב. במקרה זה, נתתי גם לסינתסייזר מקום של כבוד, והוא נחשב לחבר בבלאק אנד ווייטס". האלבום הוקלט בטייפ ארבעה ערוצים ביתי במשך כמה שנים, וקנטור מנגנת בו בכל הכלים: מקלדות, גיטרה, בס ותופים.
בשנת 2007, כמובילת ההרכב Tel Aviv Girls, חיממה את איגי פופ והסטוג'ס בהופעתם המיתולוגית בפארק הירקון. יחד עם אחותה אלינור היא חברה גם בצמד Spinster Sister שפועל על קו תל אביב־ברלין.
על ההבדל בין אנשי ספר ואנשי מוזיקה אמרה בראיון משנת 2019: "יצא לי לאחרונה, מן הסתם, להסתופף מעט יותר בחברת אנשי ספר. מוזיקאים זה חתלתולים לידם. גם אם מוזיקאים גומעים הרואין והורסים חדרים בבית מלון, כמו שמספרות האגדות, גם אם הם מבקשים שיגישו להם טווס צלוי על מצע זברה ומאה מגבות מנייר אורז מאחורי הקלעים, הם עדיין פועלים מתוך מקום ילדי, פצוע במקרה הרע ומשחקי במקרה הטוב. כלומר, גם אם נראה שהם אגו מהלך, זה אגו מסוג אחר, אגו לא מפותח. להערכתי אגו של מוזיקאי גדול עשוי להיות מפותח פחות ומנג'ס פחות מאגו של משורר קטן. בואי נאמר שטינופים כמו ששמעתי בבקסטייג' של שבוע הספר לא שמעתי מימי בבקסטייג'ים במוזיקה. רוקנרול ומוזיקה זה מקום מאוד מנחם עבורי. כמו להגיע לבית שלא שואלים בו שאלות".
הנובלה של קנטור, זנב, ראתה אמנם אור בשנת 2019 (לוקוס), אולם נכתבה 18 שנה לפני כן, בברוקלין, לשם נסעה קנטור לאחר שכבר צברה זמן מסך ומוניטין. "שלחתי אותה להוצאה אחת או שתיים והן לא קיבלו אותה, בין השאר בגלל אורכה הלא ברור; נובלות לא היו דבר מקובל בזמנו", סיפרה בראיון עיתונאי עם צאת הספר.
ספר הילדים הראשון שחיברה זהירות! פופיק ראה אור בשנת 2014 בהוצאת כנרת-זמורה-דביר.
בשנת 2020 ראה אור, במהדורה מוגבלת וממוספרת בהוצאת דפוס בית, ספרה שיבויה ושיקויה עפות למדבר.
