טוביה ריבנר (ינואר 1924 – יולי 2019) היה משורר, מורה, מתרגם וצלם. חתן פרס ישראל לספרות בתחום השירה העברית לשנת תשס"ח.
כמה עובדות ש(אולי) לא ידעתם על טוביה ריבנר:
טוביה ריבנר נולד ב-30 בינואר 1924 בשם קורט ריבנר למשפחה יהודית דוברת גרמנית בברטיסלבה (כיום בירת סלובקיה). אביו, מנהל אדמיניסטרטיבי בחברה בינלאומית, היה בונה חופשי נלהב, איש תרבות וספר שהאמין באחוות אדם חוצה דתות ולאומים.
חוקי הגזע שהונהגו על ידי המשטר הפשיסטי בסלובקיה אילצו את ריבנר להפסיק את לימודיו, והוא עבד באופן זמני כחשמלאי. "יש לי שמונה, או יותר נכון שבע ושלושת רבעי שנות לימוד. הנה עוד פרדוקס!" סיפר בראיון עיתונאי מי שלימים נעשה מורה לספרות בבתי ספר וסמינרים למורים ומשנת 1974 גם פרופסור לספרות השוואתית באוניברסיטת חיפה.
בילדותו היה חבר במועדון שחייה יהודי בברטיסלבה. "הוריי רצו שאלמד לשחות", סיפר בראיון עיתונאי, "ואני חי בזכות השחייה". שם גויס לתנועת הנוער הציונית השומר הצעיר, ונשאר בתנועה לאחר שהיהודים סולקו מבתי הספר.
במהלך מלחמת העולם, ב־1941, עלה לישראל עם קבוצת נערים של השומר הצעיר. בני משפחתו שנותרו מאחור - הוריו ואחותו ליצי, שהיתה צעירה ממנו בחמש שנים - נשלחו כולם לאושוויץ ונרצחו שם ב-1942.
לאחר עלייתו ארצה בגיל 17, התגורר בקיבוצים שונים, ולפרקים עסק ברעיית צאן. לדבריו, רוב שיריו בשנותיו הראשונות בישראל נכתבו במרעה: "חיברתי אותם בלב, ואפילו שהיו די ארוכים, זכרתי ורשמתי אותם על נייר כשהגעתי הביתה".
בשנת 1944 נישא לראשונה, לעדה. ריבנר השתתף כלוחם במלחמת 1948, ובתום הקרבות נקלט בקיבוץ מרחביה בעמק יזרעאל, שם חי עד מותו.
אשתו עדה נהרגה ב־1950 בתאונת דרכים. משאית התנגשה באוטובוס שבו נסע הזוג מתל אביב למרחביה. האוטובוס נשרף כליל וריבנר עצמו נפצע קשה. בתו היתה אז תינוקת כבת שנה. לימים סיפר ריבנר כי כתב את שירו הראשון בעברית לאחר תאונת הדרכים.
ב-1953 נישא בשנית, לפסנתרנית גלילה יזרעאלי. נולדו להם שני בנים. הבכור חי בנפאל כבודהיסט. עקבותיו של הבן הצעיר אבדו בעת שטייל בדרום אמריקה בתחילת שנות השמונים של המאה העשרים. בשיר שהקדיש לזכרו כתב רובנר: "לשם מה. לשם מה כל זה? איני יודע. האמת - איזה פטפוט נורא". ושנים אחר כך כתב בשיר אב: כְּמוֹ שֵׁנָה בְּלִי עַפְעַפַּיִם/ כְּמוֹ קוֹל בְּלִי צְלִיל/ אֶצְבָּעוֹת בְּלִי יָד/ אָב שֶבְּנוֹ אָבַד/ מִתְאַלֵּם לְאַט.
עד תחילת שנות החמישים של המאה העשרים כתב שירים בשפת אמו, גרמנית. "12 שנה מאז הגעתי ארצה ועדיין כתבתי בגרמנית. למה? אין לי מושג", סיפר בראיון עיתונאי. "הרי לא היה כמעט קהל לשירה שלי. למעשה אפילו לא רציתי לכתוב, אבל לא יכולתי להפסיק. זאת היתה השפה שבה המשכתי לדבר עם משפחתי".
שיריו העבריים הראשונים בארץ הודפסו בשנת 1953. ספר שיריו הראשון, האש באבן, ראה אור ב-1957. למשוררת לאה גולדברג היה תפקיד משמעותי בעידודו של רובנר ליצור בעברית. השניים היו לידידים ולעמיתים קרובים.
כך, למשל, כתבה לו גולדברג במכתב משנת 1949: "שמחתי שהרהבת עוז בנפשך ותרגמת את שירך לעברית, ואכן התרגום איננו רע כל עיקר. אלא שהשורה הראשונה והמסיימת אינה בסדר (ולדעתי זו השגיאה העברית היחידה). אין לומר 'איפה' במקרה כזה. צריך לומר 'במקום אשר שם'. 'איפה' משמש בעברית לשאלה בלבד ואין להשתמש במלה זו בשום הוראה אחרת".
בחלוף שני עשורים, כתבה לו על ספרו השלישי, כל עוד: "אני קוראת ואוהבת אותו מאוד. זה הספר שלך. בהדגשת כל מלה. לא עשייה של שירים, אלא ניסיון חיים עמוק מאוד. וכמו שצריך להיות: המלים אינן לא קישוט ולא תכשיט ולא 'כשהן לעצמן', אלא המתווכות הנאמנות בין מה שבפנים ובין מה שסביבך וביני - הקוראה. כל כך לא ספרותי ספר שירים זה - כמו שצריך להיות".
השפעתו על השירה העברית ניכרת. הוא היה מעין משורר־חונך למשורר דן פגיס, קשר קשרים עם לאה גולדברג, ש"י עגנון, אריה לודוויג שטראוס, ורנר קראפט, יעקב שבתאי ורבים אחרים בארץ ומחוצה לה. במקביל, עסק ריבנר גם בצילום, והציג את תמונותיו בתערוכות ובספרים.
"שורשיי נטועים באוויר, באוויר. כנגד לאה גולדברג, שנשתלה פעמיים, אני לא חושב שאפשר להישתל פעמיים. אני חושב שמי שנעקר פעם אחת, נשאר באוויר כל ימיו. אז מבחינה זו, אני באוויר, ויחד עם זאת, כמו שאת רואה, גם על הקרקע" – ריבנר בשיחה עם ענת שרון-בלייס.
בשנת 2007 זכה ריבנר בפרס ראש הממשלה ליצירה, ובשנת תשס"ח (2008) בפרס ישראל לספרות בתחום השירה.
בשנת 2009, בעקבות שיתוף פעולה עם המלחין מוני אמריליו, הולחנו תריסר משיריו של ריבנר באלבום שוב שמש ירוקה.
מספריו של ריבנר: האש באבן, שירים למצוא עת, כל עוד, אין להשיב, שמש חצות, לאה גולדברג: מונוגרפיה, פסל ומסיכה, ואל מקומו שואף: שירים 1953–1989, שירים מאוחרים, חרוזי ילדים קלוקלים ואחרים, עקבות ימים: מבחר שירים 2005-1957, חיים ארוכים קצרים (אוטוביוגרפיה), שירים סותרים, אחרונים: שירים 2012-2011, עוד לפני, מכאן עד, עוד לא עוד.
ריבנר נפטר בגיל 95. יום לפני מותו, השלים להכין ולארוז את ארכיונו כתרומה למכון גנזים.
