מה משותף לתופעות מרכזיות של תרבות הצריכה בישראל: ההצלחה האדירה של חנות רהיטים שוודית אחת בשם איקאה; אופנת נעלי קרוקס שסחפה את החברה הישראלית על כל שדרותיה; תעשיית המים המינרליים ששינתה מן היסוד את הרגלי השתייה של ישראלים והולדתו של מקצוע חדש, "נציג שירות לקוחות"?
מהי המשמעות התרבותית, הנפשית והחברתית של תופעות כמו יבוא מנקות ומטפלות כדי לשחרר אותנו מתפקידי הניקיון והטיפול בקרובי משפחה; תעשיית הדיאטות והניתוחים הפלסטיים; המחשב הידידותי למשתמש; העיתונות הידידותית לקוראיה; חופשת הצימר הישראלית החדשה, וגם הכבישים העוקפים את המחסומים?
התשובות בספר המרתק של ארנה קזין.
זהו חיבור על נוֹחוּת. לא על נחת הרוח, אלא על מה שמניח את הדעת. על המאמצים האדירים שמשקיע האדם כדי להרגיש נוח. גיבוריו של החיבור הם בני המעמד הנינוח שבינינו, שחותרים בלא לאות לשכלל תרבות עתיקת יומין המושתתת על יחסי אדון ועבד – בין תאבי הנוחות שיכולים להרשות אותה לעצמם ובין אלה שעמלים למענם כדי לעשות להם את החיים נוחים. וכיוון שבנוחות עסקינן, זהו גם חיבור על גוף האדם, משכנה של הנוחות, הסיסמוגרף שלה; הגוף שבאופן פרדוקסלי מוקף כל העת מסרים שמטרתם לגרום לנו להרגיש לא בנוח בו ואיתו.
קל לשרטט את הקדמה האנושית במונחים של נוחות: משחר ההיסטוריה לא חדל האדם מניסיונותיו להשתלט על הטבע כדי להכניעו לצרכיו ולשיפור חייו, וככל שהציוויליזציה מתפתחת, כך החיים נוחים יותר. אנחנו מבקשים ללא הרף להשקיט את אי-הנחת הקיומית – זה הדחף שמניע אותנו, זהו טעם החיים, אבל את אי-הנחת משקיט רק המוות. הנה הפרדוקס שבנוחות: האדם שמכניע את הטבע מכניע בו-בזמן גם את עצמו.
