האם גם מבוגרים הם בני אדם ומה הרגלי הקריאה שלהם?

אורן קנר, איש צוות המגדלור, עונה לשאלון טעמי המקרא של ספריית בית אריאלה (פורסם בעמוד הפייסבוק של ספריית בית אריאלה ב-26.8.2021)

אחרי ההצלחה של שאלון ילדימות, החלטנו לבדוק האם גם מבוגרים הם בני אדם ומה הרגלי הקריאה שלהם. מתרגשות לחנוך מדור חדש בשם #שאלון_טעמי_המקרא

קבלו את המרואיין הראשון שלנו - אורן קנר, איש חנות הספרים העצמאית "המגדלור" המתאוששת משיטפון (לא מטאפורי) שפקד אותה בשבוע שעבר.

כמה ואיזה ספרים מונחים לך ליד המיטה? את/ה קורא/ת כמה ספרים בעת ובעונה אחת?

בכל הקשור בקריאה, אני דווקא דוגל במונוגמיה. אבל אני נהנה להרגיש מחוזר ולפנטז על אורגיות ספרותיות, אז ליד המיטה מונחים הרבה ספרים, and may the best one win. כרגע מתחרים שם על תשומת לבי המהדורה החדשה של "חשיכה נראית" של סטיירון (סקרן לקרוא את פתח הדבר החדש שכתב יהודה מלצר לספר הטוב ביותר שנכתב על דיכאון), המותחן השוודי "חוֹם" (לוקוס), "תקווה ומלנכוליה בשולי העיר" (פרדס), "היהירות האנושית" של ירוסלב האשק (תשע נשמות), "פריחה שנתאחרה" של צ'כוב (עם עובד), "האלטרואיסטים" של אנדרו רידקר (עם עובד) וגם פרוזה הומואית מצוינת שקראתי בזמן האחרון, ולא פייר להחזיר את מחבריה לארון: "היסטוריה של אלימות" של אדואר לואי, "שיבה לריימס" של דידיה אריבון ו"מה ששייך לך" של גארת' גרינוול עם העטיפה המהממת. עוד ליד המיטה, תמיד, משומש עד מאוד, כמעט מתפורר, "בינת השכווי" של אביגדור דגן, שכמעט בכל רגע אני מוכן לקרוא שוב. ושוב. ושוב.

מה הספר האחרון שעזבת באמצע?

"מוות במשפחה", הראשון בסאגה של קרל אובה קנאוסגורד. יודע שיש לו מעריצות ומעריצים. באמת שניסיתי, אבל בעיני זו גרפומניה.

מה הספר הכי מוזר שיש לך בבית?

כנראה שזה "ההיגיינה של חיי האשה לתקופותיה", שראה אור בעם עובד בשנת 1954. הנושא, אפעס, רחוק ממני כמרחק ליסה פרץ מספרות, אבל בעמודו הראשון, בכתב היד היפהפה של אבי, מתנוססת ההקדשה: "ליקרה לי ביותר, באהבה רבה, ערב ראש השנה תשט"ז". כאשר פיניתי את הספרייה של אבי ואמי ז"ל, גיליתי ששנים לפני שנולדתי בחר אבי להעניק לאמי כמתנה לחג את המהדורה השנייה של הספר שכתבה ד"ר מרים אהרונובה, רופאת נשים בקופת חולים. הרומנטיקה, מתברר, פנים רבות לה.

ספר שלדעתך לא זכה לכבוד המגיע לו:

"רכבת הבוקר לפריז" מאת ז'אן-פיליפ בלונדל - פנינה של ממש בסדרה הקטנה של כתר, וגם "רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל" של הסופר הנורבגי של אסקילדסן בהוצאת סמטאות, עליה השלום.

מהי קריאת הגילטי פלז'ר שלך?

כשאני שפוף ורע לי על הלב, אני הולך אל גרישם ואצלו יושב... תמיד ובכל מצב יכול להיסחף לדרמות המשפטיות שלו. יש לי חולשה גם לספרי בישול. אני טבח בעברי, ובימים הטובים של מוסף ספרים של הארץ, כשערך אותו שגיא גרין, פרסמתי שם ביקורות על ספרי בישול ונהניתי מכל רגע.

איזה ספר נחשב שממש רצית לסיים, שבר אותך באמצע?

"נוטות החסד" של ג'ונתן ליטל. זאת גם הזדמנות להודות שמעולם לא הצלחתי לסיים את "גברת דאלוויי" של וירג'ינייה וולף (אבל היי, ראיתי פעמיים, אולי שלוש, את "השעות").

מה המקום הכי מוזר שקראת בו?

היתה לי פנטזיה לקרוא את "דון קיחוטה" בספרדית, למרגלות טחנת רוח בכפר הקטן קונסואגרה (Consuegra) בחבל לה-מנשה בספרד. רק כשהגעתי לשם ופתחתי את הספר שקניתי במדריד, הבנתי שהספרדית של סרוונטס גבוהה הרבה יותר מזו שאני מסוגל לקרוא. אבל הפאייה שאכלתי במסעדה קטנה שם היתה מצוינת.

מה מעצבן אותך בספרים?

יומרנות וטרחנות. מתקשה לסלוח גם לעריכה רשלנית, שגיאות תרגום והגהה.

לפי מה הספרייה שלך מסודרת ? איזה אחוז ממנה קראת?

מסודרת? יש פה כשל בשאלה, הנחת יסוד שגויה. לא יהיה קץ לאושרי אם תבקר אצלי איזו מארי קונדו ספרותית ותעשה סדר. מוכן לשלם אם זה כולל הסרת אבק.

איזה סופר היית רוצה שיכתוב את הספר עליך?

שני סופרים שאני אוהב במיוחד. מאמין שלוּ שטפן צוויג היה כותב עלי, הייתי מגלה - או לפחות יודע לנסח לעצמי - כמה דברים על עצמי שמאות שעות של טיפול אנליטי לא הניבו. וגם, לא שיש לו סיבה לעשות את זה, מסקרן אותי מה היה חושף דויד גרוסמן לו היה לש את נפשי למילים.

ספר שטילטל את עולמך?

רבים וטובים ושונים, בכל מיני תקופות בחיים: החל ב"אני אתגבר" של דבורה עומר, דרך "גלות המשוררים" של ברטולד ברכט, "בדרכים" של ג'ק קרואק, "זן ואמנות אחזקת האופנוע" של רוברט מ. פירסיג, "הדרמה של הילד המחונן" של אליס מילר, "אלה תולדות" של אלזה מורנטה, הפרוזה של פרימו לוי ושל נטליה גינצבורג, "פשר החלומות" של פרויד, "המוות חשוב לחיים" של אליזבת קובלר-רוס, וכלה, בזמן האחרון, ברומן "חיים קטנים" של האניה ינגיהארה.

לתוך עלילה של איזה ספר היית רוצה להיכנס?

יכול להיות טריפ להיטלטל בגלגל ענק, בשלוש מאות שונות, בדמות המשתנה שיצרה וירג'יניה וולף ב"אורלנדו". רק לא בטוח באיזה שלב כדאי לרדת.

איזה גיבור ספרותי היית רוצה שיעשה לך ילד?

"החופרת", הבלש החד-פעמי והנוגע ללב עודד חפר, גיבור "אין סודות בחברה", "דברים שהשתיקה יפה להם" ו"הצעקה האחרונה". אבל ייתכן שאני מבלבל בינו ובין מי שיצר את דמותו.

איזה ספר היית קונה לאקס?

"קוצר רוחו של הלב" או "פחד", שניהם של שטפן צוויג.

ציטוט אהוב:

לו הייתי נשאל לפני שנים, בוודאי הייתי מצטט מ"בדרכים" של קרואק שידעתי על-פה אי-אז בשנות העשרים שלי. אבל הזמן והתבגרות והורות ואובדנים, אז "אין אדם שהוא אי, שלם לעצמו; כל אדם הוא חלק מהיבשה, נתח מן האדמה" של ג'ון דאן בתרגום שמעון זנדבנק; וגם דונלד ויניקוט, החכם בפסיכולוגים, שידע לומר כי It is a joy to be hidden but a disaster not to be found .

שיר אהוב:

"צלב זהב" של יונה וולך מתוך "מופע" (הקיבוץ המאוחד 1985): צְלָב זָהָב / הוּא הַדָּבָר הֲכִי / הֲכִי יָפֶה / בֵּין שְׁנֵי אֲנָשִׁים / כְּשֶׁזֶּה יֵשׁ / יֵשׁ / כְּשֶׁזֶּה אֵין / יֵשׁ כְּלֵי נֶשֶׁק / חֲרָבוֹת וְכִידוֹנִים / וּמִלּוֹת קְרָב / וּקְרִיאוֹת מִלְחָמָה / וּקְלָלוֹת / צְלָב זָהָב / הִיא הַהַרְגָּשָׁה / הֲכִי רָפָה / בֵּין שְׁנֵי אֲנָשִׁים / אִתָּך זֶה יֵשׁ / לִי.

המלצה על מותחן:

"ילד 44" של טום רוב סמית וכל ספרי הבלש "אברהם אברהם" של דרור משעני.

המלצה על רומן גרפי:

לא חובב קומיקס, אבל "מאוס" של ארט ספיגלמן הצליח לחדור את ביצורי ההתנגדות שלי.

המלצה על ספר עיון:

מרקס, פרויד, פוקו ודיוויד הלפרין חילצו אותי מבערות ושינו את עולמי, ואצלנו - ממליץ על כל מה שארנה קזין כותבת.

ספרי ילדות אהובים:

"פו הדב", "המומינים", "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים".

המלצה על אתר ספרותי:

אתר המגדלור, כמובן, ובמיוחד מדור השאלונים "כל התשובות נכונות" {מופיע באתר המגדלור ב"בלוג"].

בהזדמנות זאת, אולי כדאי לציין שבעקבות שריפה בבניין, נשטף בשבוע שעבר המגדלור במים רבים וקומת הכניסה הוצפה כולה. נגרם נזק רב, אבל אנחנו מתאוששים. אם חשובה לכם ולכן הפעילות של חנויות ספרים עצמאיות – זה הזמן להזמין אצלנו ספרים ומתנות לחג, זה יעזור לנו מאוד. תודה!