אלזה מורנטה

אלזה מורנטה (Elsa Morante, אוגוסט 1912 – נובמבר 1985) היתה סופרת איטלקייה.

כמה עובדות ש(אולי) לא ידעתם על אלזה מורנטה:

מורנטה נולדה ברומא ב-18 באוגוסט 1912 לאירמה פוגיבונסי, מורה יהודייה ממודנה שהיתה נשואה לאוּ‏גוּ‏סטוֹ‏ מורנטה, מחנך ופקיד עירוני. כשהיתה נערה גילתה מורנטה שאביה הביולוגי היה שכן של המשפחה, ששמו פרנצ'סקו לו מונקו.

מורנטה החלה ללמוד בבית ספר רק בגיל עשר. לאחר התיכון למדה מדעי הרוח באוניברסיטה. היא הפסיקה את לימודיה בגלל קשיים כלכליים ועבדה במתן שיעורים פרטיים.

היא החלה לכתוב סיפורים קצרים, שהופיעו בכתבי עת שונים. ספרה הראשון, המשחק הסודי (סיפורים קצרים), יצא לאור בשנת 1941. שנה אחר כך פרסמה ספר ילדים בשם הרפתקאותיה הנהדרות של קאתרי בעלת הצמה הדקה.

כשהיתה בת 25 פגשה מורנטה את הסופר אלברטו מורביה, וכעבור חמש שנים נישאה לו. באמצעות מורביה הכירה רבים מן הכותבים, אנשי הקולנוע והאינטלקטואלים האיטלקיים של תקופתה.

בעברית ראו אור חמישה מספריה, כולם בהוצאת הקיבוץ המאוחד, הספריה החדשה: אלה תולדות, האי של ארתורו, כזב וכישוף, ארצ'לי,הרדיד האנדלוסי.

את הרומן הראשון שלה, כזב וכישוף, פרסמה מורנטה ב-1948. הלקטורית שקראה את כתב היד היתה נטליה גינצבורג, שסיפרה: "חשבתי שזה ספר נפלא ושלעולם לא אצליח לכתוב כמותו. הערצתי אותה מאוד, וגם קינאתי בה, מפני שהיא כותבת בגוף שלישי, ולי זה נראה בלתי אפשרי". לדברי נכדתה של גינצבורג, סבתה הרגישה מיד שמדובר בסופרת גדולה ונהגה לדבר עליה בהערצה גמורה.

מורנטה זלזלה בכתיבתה של גינצבורג לתיאטרון ולעגה לה על כך בגלוי. בספר קשה לאדם לדבר על עצמו - שיחות עם נטליה גינצבורג (הוצאת כרמל, 2005), מספרת גינצבורג: "היא הזמינה אותי לארוחת ערב... בדיוק סיימתי לכתוב את התחתנתי איתך רק בשביל הכיף, והיא אמרה לי שהמחזה לא מוצא חן בעיניה, שהוא מטופש ומתקתק. היא באמת לא אהבה אותו; והיא צעקה עלי, לא הסתפקה בהערות. ממש כעסה".

מיד עם הופעתו בשנת 1953 זכה ספרה האי של ארתורו בפרס סטרֶגה, הפרס הספרותי החשוב ביותר באיטליה. על גיבור הספר אמרה מורנטה בריאיון לניו יורק טיימס: "תמיד רציתי להיות נער כמו ארתורו, שיכול לצוד ולדוג ולטפס על סלעים גדולים, ולהסתובב בלבוש מרושל, ולהיות בעלת חלומות ואשליות של נער". בשנת 2020 כללה אלנה פרנטה את הספר ברשימת המלצותיה לארבעים ספרים שהיא אוהבת במיוחד אשר נכתבו בידי נשים.

ב-1959, בביקורה הראשון בניו יורק, התאהבה אלזה מורנטה בביל מורואו, צייר בן 23 מקנטקי. מורנטה היתה אז בסוף שנות הארבעים לחייה. היא התייחסה לביל פעמים רבות כאֵם ודאגה לו: הוא היה אפילפטי, שתה יותר מדי ובעבר אושפז לאחר ניסיון התאבדות. ב-1962 מורואו נהרג. בהמשך אותה שנה הגיעו לסיומם נישואיה למורביה, שעזב אותה לטובת אשה צעירה ממנה.

מורנטה ביטאה פעמים רבות את אהבתה לילדים, אבל לא היו לה ילדים משלה. לחתול האהוב עליה קראה קארוזו ("ילד" בנפוליטנית).

"עלי להודות למוסוליני", אמרה פעם מורנטה. "בכך שהביא ב-1938 את חוקי הגזע הוא גרם לי להכיר בעובדה שאני עצמי יהודייה... כשהגרמנים השתלטו על רומא ב-1943 למדתי שיעור חשוב, למדתי מהי אימה. פחדתי על עצמי, אבל אפילו יותר על מורביה, שאביו היה יהודי".

בתקופת המלחמה ברחו מורנטה ומורביה לדרום איטליה והסתתרו בכפר קטן, שם גרו בחדר אחד במבנה מרוצף בבוץ. איכרים תושבי המקום עזרו להם לשרוד.

על מלחמת העולם השנייה כתבה מורנטה בספרה המפורסם והמצליח ביותר אלה תולדות (באיטלקית La Storia, "היסטוריה"), שהופיע פעמים רבות ברשימות מאה הספרים החשובים של המאה העשרים. "זאת הפעם הראשונה", נכתב על הספר בניו יורק טיימס, "שאנשים שנוסעים ברכבת או יושבים בבתי קפה משוחחים על ספר - על הספר של מורנטה - ולא על אליפות הכדורגל או על השערורייה האחרונה".

מורנטה ביקשה שהספר יהיה נגיש גם לחסרי האמצעים, ולכן קבעה שמחירו של עותק יהיה שווה ערך לחמישה דולר, ובכך ויתרה על נתח גדול מהתמלוגים.

מנחם פרי כתב על עריכת התרגום העברי של הספר (הספריה החדשה, 1995): "בשבועות שעברו עלי במחיצתו... היו לי ימים של בעתה וצמרמורת, והתרוממות רוח, וצחוק ובכי. קשה לי להיזכר בחוויה דומה בכל התרגומים שערכתי בעשרים השנים האחרונות, וכל דיווח עליה יישמע מגומגם".

בהקדמה למהדורה אמריקאית מיוחדת של אלה תולדות כתבה מורנטה: "בספר זה רציתי, כמי שנולדה בתקופה כה נוראה של המאה העשרים, להשאיר מאחורי עדות שמתארת את ההתנסות הממשית שלי במלחמת העולם השנייה – עדות שתחשוף אותה כדוגמה האולטימטיבית והמדממת ביותר של אי האנושיות של אדם לאדם בהיסטוריה של האלף האחרון. זו ההיסטוריה, כפי שהיא וכפי שכולנו תרמנו להיותה".

ארצ'לי, הרומן האחרון שפרסמה מורנטה, בשנת 1982, זיכה אותה בפרס מדיסיס הצרפתי לסופר זר.

ב-1983 ניסתה מורנטה להתאבד בהרעלת גז. חייה ניצלו בזכות עוזרת בית, שהגיעה באותו יום מוקדם מן הרגיל. היא חיה עוד שנתיים וחצי נוספות, אך לא שבה לביתה. תקופה ממושכת היתה שרויה בתרדמת. בשעות צלילותה נראתה רגועה, וקראה שוב ושוב בהתופת של דנטה. בימיה האחרונים לא זיהתה מורנטה איש מלבד נער חולה סרטן בן 19 ששכב באותו חדר ועימו התיידדה. היא נפטרה ב-25 בנובמבר 1985.

--------------

הטקסט מבוסס, בין השאר, באישור, על אלזה מורנטה: הכתיבה והחיים, שפורסם באתר הספריה החדשה במלאת מאה שנה להולדתה של מורנטה.