הבקבוק והלב

ילדה סקרנית ואוהבת חיים – "שראשה היה מלא בכל הדברים המופלאים שבעולם" – מכניסה לתוך בקבוק את לִבּה, שנפגע לאחר שגבר משמעותי (אבא? סבא? חבר?) שהיה שותף אינטימי ופעיל בהתלהבותה מהעולם, נעלם לפתע מחייה ("יום אחד גילתה שהכיסא ריק"). האם תדע להחזיר את הלב למקומו ולחזור ולחוות את החיים במלואם?

בדרך מרומזת והומניסטית, כדרכו, מטפל הסופר והמאייר המחונן אוליבר ג'פרס באובדן ואבל ילדי, וכמו בכל ספריו - באהבה. "ג'פרס מצליח לתת ביטוי לתהליך הקשה של התכנסות לתוך אבל וחזרה לחיים בעזרת סמלים שהוא נותן להם משמעות קונקרטית וביטויים חזותיים אמיצים, כאלה שילדים צעירים יכולים להבין", כתבה על הספר נירה לוין באתר דףדף. 

כתבה מיה וינשטוק בביקורת על הספר:
הבקבוק והלב, בשונה מספרים רבים אחרים העוסקים בנושא, לא מנסה לתת פתרונות פסיכולוגיים להתמודדות עם האובדן או להסביר את ההיעלמות הפתאומית של בן אדם אהוב. אלא הוא מתאר באופן ישיר וויזואלי את אותו מנגנון של שמירה על עצמי מפני כאב, של היסגרות, ובמקביל גם אותו מנגנון שרוצה להיות פתוח לחיים ולא להישאר מסוגר בעצמי. לילדים, בשונה ממבוגרים, קשה להסביר לעצמם מנגנונים אלה. הם פשוט חווים אותם.
ספרו של ג'פרס, אשר נדיר בעדינות וברמיזה שלו, יכול להוות להם מקור להזדהות ולחוויה. הוא מעביר בצורה עדינה ביותר את המתח בין הרצון לא להרגיש אחרי כאב גדול, לבין הרצון להמשיך לחיות חיים מלאי עניין. הילדה, באבלה, אמנם זנחה את דרכיה הסקרניות והלמדניות של דמות האב. אך בסוף הסיפור, היא מאמצת אותם אל חיקה בחזרה, מתיישבת על הכיסא וקוראת. הכיסא כבר לא ריק.