הילד שאהב לאכול ספרים

"מצחיק, יצירתי, אנרכיסטי" נכתב בגרדיאן הבריטי על מה שהיה כבר לקלסיקה לדור הצעיר מאת המספר והמאייר המחונן אוליבר ג'פרס, המזמין אותנו לעולמו של הנרי – ילד שאהב לאכול ספרים: לא לקרוא בין השורות או להביט באיורים, הנרי אהב לזלול סיפורים, מילונים, אטלסים, ספרי בדיחות, ספרי עיון, אפילו ספרי חשבון - ובמיוחד אהב לאכול ספרים אדומים.

אט אט הנרי מחכים מאוד, מצליח אפילו לפתור את התשבץ של אביו, אבל ככל שהוא מרבה באכילת ספרים, הספרים שהוא אוכל מתבלבלים בבטנו, והמילים – מתבלבלות בתוך ראשו.

"אפשר לקרוא את הספר הזה כאלגוריה, אבל בעיני זה מוציא חלק גדול מהכיף", כתבה רינת פרימו ב-ynet על הילד שאהב לאכול ספרים. "הסיבה שהוא כל-כך נחמד היא לא איזשהו מסר עמוק שהוא מנסה להנחיל, אלא ההפתעה והעונג שיש בלחשוב על דברים קצת אחרת. מיליון קואוצ'רים שמנסים 'ללמד' יצירתיות לא יצליחו להגיע אליה כמו ספר אחד מוצלח שפשוט מתאר שימוש לא קונוונציונלי (ולא חינוכי!) בספרים".

על שפת האיורים הנהדרת של הספר – עשירה, שנונה, יוצאת דופן – כתב דוד רפ בהארץ: "היצירה האמנותית של ג'פרס הוכנה בטכניקה מעורבת וקולאז', כשהאיורים מצוירים פעמים רבות על גבי עמודים שנלקחו מספרים, אך היא גם יונקת ממסורת הפלימפססט (palimpsest) – כתבי יד שנמחקו (לעתים באופן חלקי בלבד) כדי לפנות מקום לטקסט חדש, בעיקר בתקופות שבהן מצע הכתיבה היה מצרך יקר ונדיר, בעת העתיקה ובימי הביניים.