אוליבר ג'פרס (Oliver Jeffers)

אוליבר ג'פרס הוא אמן, מחבר ומאייר ספרי ילדים, פעיל אקלים וסביבה. נולד באוסטרליה, גדל בצפון אירלנד, חי ויוצר בברוקלין ובצפון אירלנד

כמה עובדות ש(אולי) לא ידעתם/ן על אוליבר ג'פרס

אוליבר ג'פרס נולד בפורט הדלנד שבמערב אוסטרליה בשנת 1977. הוא עבר לבלפסט, צפון אירלנד, בשנת 1979, שם הוא חי ויוצר כיום, לצד תקופות של מגורים ועבודה בברוקלין, ניו יורק. הוא תיאר את עצמו כ"נווד יצירתי" שחי בין עולמות.

כתבת המגזין TIME שביקרה ב-2022 בסטודיו שג'פרס עדיין מחזיק בברוקלין, שם התגורר במשך 17 שנים לפני שחזר לבלפסט כדי להיות קרוב יותר למשפחתו במהלך הקורונה, התרשמה במיוחד מ"רוח רפאים" – דף לבן עם חורים לעיניים שהציב ג'פרס בפינת הסטודיו. לדבריו, "היצירה זוהרת בחושך וממש מפחידה אנשים". 

כילד, ג'פרס חלם להקים להקה שבה ינגן בכפיות (!) ככלי הקשה, אך לא הצליח למצוא שותפים לניסוי המוזיקלי בצפון אירלנד. 

בריאיון ל־Design Matters ג’פרס סיפר שהוא למד לצייר בילדותו באמצעות העתקת הקומיקס הצרפתי אסטריקס (Asterix). לדבריו, זו כנראה הסיבה לכך שלדמויות שהוא מצייר יש זרועות ורגליים גמישות, לעיתים חסרות מרפקים, מה שמעניק להן מראה משוחרר.

ב-2001 סיים ג'פרס בהצטיינות לימודי תואר ראשון בתקשורת חזותית באוניברסיטת אלסטר בצפון אירלנד. בפרויקט הגמר Boys at the Bar הציג סדרת ציורי דיוקנאות של שתיינים, שיצר בעקבות ביקורים בפאבים מקומיים בבלפסט. תערוכת הגמר של הסטודנטים הוצגה בגלריה מקומית, וכל עבודותיו נמכרו תוך זמן קצר – הצלחה נדירה לסטודנט צעיר. היתה זו הפעם הראשונה שבה ג'פרס הרוויח כסף מאמנות.

ב-2006 הציג בבלפסט תערוכת יחיד, Additional Information, שבה בחן את הקשר בין אמנות למדע תוך שילוב משוואות מספריות על גבי ציורים. להכנת התערוכה שיתף פעולה עם הפיזיקאי האירי יו מוריסון (Hugh Morrison).

ספרו הראשון של ג'פרס, איך לתפוס כוכב (How to Catch a Star), שפורסם ב-2004, נכתב בהשראת צפייה בכוכבים על מזח בסידני, אוסטרליה. הספר התקבל בהערכה רבה בביקורת, היה לרב מכר ופתח את הקריירה המצליחה של ג'פרס בעולם ספרי הילדים.

ספרו השני, לאבד ולמצוא (Lost and Found), ראה אור שנה אחר כך, ועובד לסרט קצר שג'פרס היה שותף בבימויו עם סטודיו AKA.

על שפת האיורים הנהדרת של ספרו השלישי, הילד שאהב לאכול ספרים (The Incredible Book Eating Boy), שראה אור ב-2006 ובעברית ב-2009, כתב דוד רפ בהארץ: "היצירה האמנותית של ג'פרס הוכנה בטכניקה מעורבת וקולאז', כשהאיורים מצוירים פעמים רבות על גבי עמודים שנלקחו מספרים, אך היא גם יונקת ממסורת הפלימפססט (palimpsest) – כתבי יד שנמחקו (לעתים באופן חלקי בלבד) כדי לפנות מקום לטקסט חדש, בעיקר בתקופות שבהן מצע הכתיבה היה מצרך יקר ונדיר, בעת העתיקה ובימי הביניים".

ג'פרס כתב ואייר מאז עוד 18 ספרים. אחד הבולטים בהם, מ-2017, הוא אנחנו נמצאים כאן (Here We Are), שנכתב עם לידת בנו הבכור הרלנד, ומוקדש לו. בספר, שנכתב כדי לתאר להרלנד באופן פשוט את העולם שאליו הגיע, מציג ג'פרס הסבר עדין ומעורר השראה על כדור הארץ כמקום פגיע, על החיבור בין בני האדם ועל האחריות המשותפת לשמור על הכוכב שלנו. הספר עובד ב-2020 לסרט קצר של אפל TV עם קריינות של מריל סטריפ.

"הפכתי לאבא – וזה הוביל אותי ליצור ספרים שהם יותר פוליטיים וחברתיים, כאלה שמדברים על מצב העולם", סיפר ב-2017 בראיון למגזין The Gloss. "חשבתי לעצמי, 'מישהו צריך להסביר להם את העולם הזה'. ככה נולד הספר, ממחשבה על כך שהעולם הזה הוא המקום שהילדים שלי יירשו".

ג'פרס נשוי לסוזן וולש, אותה הכיר בעת שהשניים למדו באוניברסיטת אלסטר בצפון אירלנד. לזוג בן ובת. בראיונות אמר שהפיכתו לאב הייתה נקודת מפנה בחייו האישיים והיצירתיים.

"הדבר הכי קשה באבהות הוא להיות רחוק מהבן שלי", אמר בראיון לעיתון Irish Times באוקטובר 2017. "ויש גם תחושת האסון המתקרב — איזה מין עולם אני משאיר לילד הזה, שכל כולו תמימות, סקרנות ואהבה? אבל אני עושה מה שאני יכול [...] לראות את הסינפסות במוח שלו יורות… ופתאום אתה לא האדם הכי חשוב בחיים של עצמך יותר".

על בסיס אנחנו נמצאים כאן העביר ג'פרס הרצאת TED פופולרית בשם שיר הלל לחיים על פני כדור הארץ, שבה שילב איורים ואנימציות מקוריות על "הדרמה היפה והשברירית של הציוויליזציה האנושית".

בשנת 2020  נולדה בתו מארי, שהייתה ההשראה לכתיבת הספר מה שֶנִּבְנֶה יחד, הנושא את כותרת המשנה תוכניות לעתיד שלנו (What We'll Build: Plans For Our Together). הספר, שראה אור בעברית ב-2021, מתאר בנייה משותפת של אב ובתו. באמצעות סקרנות, דמיון ויצירתיות, הם בונים בית נעים ומלא אהבה, חווים חוויות מרגשות, חולמים חלומות משותפים ויוצרים זכרונות.

במהלך לידת מארי, רעייתו סוזאן נשכה את ג'פרס בעוצמה, והותירה סימני שיניים על אצבעו. "למחרת", סיפר בראיון לגרדיאן הבריטי, "עדיין היו לי את החריצים הגדולים האלה וחשבתי, 'יש בזה משהו נחמד'. אז קעקעתי את סימני השיניים שלה על האצבע". 

זהו רק אחד מקעקועים רבים שג'פרס מתגאה בהם, בהם קעקוע של צלבים שעשה על פרק כף ידו, במקום שבו נותח עקב קרע ברצועה, "כדי להזכיר לעצמי שגופי שביר ולהיזהר".

ספריו של ג'פרס נמכרו עד היום ביותר מ-14 מיליון עותקים, ותורגמו ליותר מ-45 שפות.

לצד ספריו, ג'פרס יצר אמנות וידיאו, בין השאר לשיר Ordinary Love של להקת U2 ולסיבוב ההופעות של הלהקה Innocence + Experience  בשנת 2015.

יצירות אמנות מקוריות של ג'פרס – מציורים פיגורטיביים ועד מיצבי מדיה מעורבת – הוצגו בתערוכות בלונדון, ניו יורק, ברלין, דבלין ועוד, והוא יוצג על ידי גלריות יוקרתיות כמו Lazarides ו־Lazinc.

"אני יוצר אמנות כדי להבין טוב יותר את העולם – ולגרום לאחרים לרצות להבין אותו גם", אמר ג'פרס, המשלב ברבים מספריו ותערוכותיו רעיונות עמוקים על כדור הארץ, משבר האקלים ויחסי האדם עם סביבתו הפיזית והאנושית.

ב-2019 הציג בניו יורק תערוכה ובה כדורים תלת־ממדיים בקנה מידה אמיתי של כדור הארץ והירח; ב-2022 הציג בצפון אירלנד שביל פסלים של מערכת השמש, בתערוכה שנדדה בהמשך גם לקיימברידג' באנגליה; ובמוזיאון ברוקלין בניו יורק צפויה להיפתח בספטמבר 2025 התערוכה האינטראקטיבית Life at Sea, המבוססת על ספרו אנחנו נמצאים כאן.

 ג'פרס רואה את תפקידו כמעין "מתרגם של העולם". כאשר השתתף ב-2021 בוועידת האו"ם לשינוי אקלים COP26 ביקש לא להירשם כ"אמן" אלא כ"משקיף ומתרגם" (Observer & Translator) – הגדרה שהעדיף כמי שלדבריו מספר סיפור ומפרש מציאות.

בשנת 2022 הוענק לג'פרס התואר חבר במסדר האימפריה הבריטית (MBE) על תרומתו לאמנות.