ניסיון לספר את סיפורו האוטוביוגרפי של מי ש"אין לו זכרונות ילדות", בספרו המעין-אוטוביוגרפי של הסופר היהודי-צרפתי ז'ורז' פרק, אשר נולד בצרפת להורים שהגיעו מפולין. אביו נפצע במלחמת העולם השנייה ומת מפצעיו בשבי הגרמני. אמו לא שבה מאושוויץ. הילד פרק שהה בשנות המלחמה בפנימייה, ואחר כך אצל דודתו.
הספר מורכב משתי עלילות המסופרות לסירוגין, לכאורה בלי כל קשר ביניהן: בעלילה האחת שברי זיכרונות על ילדותו במלחמת העולם - טקסט "עשוי מרסיסים פזורים, מחסכים, משיכחות, מספקות, מהשערות". בשנייה הוא בודה תקנון מפורט של חייה של חֶברה שכולה מיוחדת לספורט, חברה הבנויה כביכול על פי האידיאל האולימפי, אך בהדרגה היא נחשפת כמפלצת טוטליטרית מהלכת אימים; מחנה ריכוז רבתי.
כך כתב פרק על גב העטיפה במהדורה הצרפתית של הספר שראתה אור ב-1975: "למראית-עין כמעט דומה שאין לשני הטקסטים דבר במשותף, ובכל-זאת הם שזורים זה בזה לבלי-התר, כאילו אין האחד יכול להתקיים בלי האחר, כאילו מעצם הפגישה ביניהם, מן האור שהם זורים זה על זה מרחוק, אפשר שיתגלה מה שאינו נאמר עד תומו באחד, ומה שאינו נאמר עד תומו בשני, אלא רק מה שנאמר בנקודת החפיפה הרופפת שלהם".
תפיסתו של פרק מנוגדת לזו של מרסל פרוסט: שום שחזור אינו אפשרי באמת; נותרו רק הבדיה או החצי-בדיה ("זיכרון פוטנציאלי, אוטוביוגרפיה אפשרית"), והכתיבה בהווה, ומה שנוצר מהצלבתם של גרסאות וטקסטים שונים זה מזה. באחרית הדבר לספר כותבת דפנה שניצר על הספר ועל מקומו במכלול כתיבתו של פרק.
