גברים בלי נשים

קובץ סיפורים שפרסם ארנסט המינגוויי, לימים חתן פרס נובל לספרות (1954), כשהיה בן 28 - כאן בתרגום חדש ומצוין של משה רון. לפנינו סיפורים ששינו את פני הספרות העולמית, הנחשבים לפסגת הסיפור הקצר לדורותיו.

מגב הספר:
משמו של הספר גברים בלי נשים אין להסיק שנעדרות בו נשים. אבל במרכזו גברים הנתונים במה שנחשב טריטוריות גבריות קשוחות: הם לוחמים, מתאגרפים, מעסיקים אותם כוח, גבורה וכבוד־עצמי, הם אפילו עומדים לרצוח. כמה מהם מתרחקים מנשים, או מתקשים להתקרב אליהן, או נמצאים על סף פרידה מאשה, אך כמעט בכל הגברים־בלי־נשים הללו מתגלות פגיעוּת ומלנכוליה, והם נושאים בחוּבָּם תכונות סטריאוטיפיות נשיות. הם מתמודדים, תוך כדי ויתור, עם חולשתם, עם שלהי הקריירה שלהם, עם תבוסתם ופרישתם, מודעים לכזב שבגבורתם [...]
המינגוויי עצמו אפיין את הסיפורת שלו כאמנות של קרחון, שרק שמינית ממנו נעה בהוד מעל פני המים ורובו מוסתר. הסיפור הקצר שלו ניחן בתחכום יוצא־דופן, המוסווה במראית־עין של פשטות תחבירית, חסכנות לשונית, איפוק ומינימליזם. מעבר לפשטות המדומה מתגלה המינגוויי כאשף נדיר של תִחבּוּל ספרותי.