היא היתה סבתא שלי ואני הנכד שלה

עמודים מהזמן האבוד היא כותרת המשנה לספר מיוחד במינו, "בן לא חוקי" בפרויקט התרגום המונומנטלי לעברית של הלית ישורון מיצירתו הגדולה של מרסל פרוסט. 

ישורון, שעומלת כבר כמה עשורים על העברת המשפט הפרוסטיאני הייחודי לעברית בת זמננו, ערכה וארגה בו לכדי יצירה חדשה את מופעי סבתו של מספר בעקבות הזמן האבוד - שהם מן היפהפיים שלו, כתובים ברוך ומתוך קרבה נרגשת, ששום דמות אחרת לא זכתה להם ממנו.

בהיא היתה סבתא שלי ואני נכד שלה מתחברים זה לזה קטעים שכתב פרוסט על סבתו מדפי הפתיחה, שבהם היא סובבת בגן בגשם השוטף, דרך דפי מחלתה ומותה – המתורגמים כאן לעברית לראשונה – וכלה בשנים רבות לאחר מכן, שבהן פרוסט נהיה סופר, והוא מתייסר שסבתו, שחייו המוחמצים היו בשבילה מקור לצער, לא תדע כי סוף־סוף ישב לעבוד והוא מסיים את ספרו המונומנטלי.

הלית ישורון כותבת על התרגום: "חיפשתי לשון שתעביר את הנועם, את החיבה, את החרדה־להבהיל, שבהם נוקט הנכד בדבריו על אינסוף החום שמשפיעה עליו סבתו. פרוסט כותב אל־מול הטוהר של אם־אמו; אולי זה המאפשר לו לכתוב מֵאֲפֵלַת הנפש ולהישאר חי וצלול".