בעקבות הזמן האבוד (5) הכלואה

הספר החמישי בפרויקט התרגום לעברית של יצירתו הגדולה של מרסל פרוסט, בעקבות הזמן האבוד - הרומן החשוב ביותר של הספרות הצרפתית במאה העשרים ומפסגות הפרוזה המודרנית. 

תרגום מופת של הלית ישורון, המעביר את המשפט הפרוסטיאני הייחודי לעברית בת זמננו.

הכלואה, הכרך החמישי מתוך שבעת כרכי המחזור במקור, הוא סיפור אהבה וקנאה המהווה יחד עם אלברטין איננה חטיבה עצמאית ביצירה כולה. הוא החל להיכתב בימי האבל של פרוסט על מותו של אלפרד אגוסטינלי, אהובו, נהגו ומזכירו, שנהרג במאי 1914, בתאונת טַיִס. פרטים רבים מחייהם המשותפים, שלא האריכו למעלה מחודשים בודדים, דומים להפליא לחיי המְסַפֵּר עם אלברטין, שנמשכו מן הסתיו אל האביב. העבודה הסופית על הכלואה הסתיימה ערב מותו של המחבר ב־1922. 

הספר נקרא כטריפטיכון: משני צדדיו יחסי מרסל עם אלברטין, ובמרכזו נגינת "השביעייה": יצירה עלומה של וֶנטֵיי, מורה לפסנתר שכוח־אל מקומברֶה, שתפוענח לאחר מותו, ותבוצע לראשונה בקונצרט הצפוי בטרקלין וֶרדוּרֶן. היצירה תנוגן בידי בן־חסותו של הברון דה שַׁרלוס, מורֶל, המשמש את שני המינים. 

התרגום העברי רואה אור בשנת המאה למותו של מרסל פרוסט (18.11.2022)