סל קניות
סל הקניות ריק
חזרה לחנותספרים וקתדרלות, ציורים וקונצרטים, רמברנדט וסן-סנס ועוד שלל דמויות ונושאים, גדולים כקטנים, מתערבבים במבחר מאמרים ומסות על אוֹמנות וספרות שחיבר מרסל פרוּסט לפני שהתמסר לכתיבת בעקבות הזמן האבוד.
בטקסטים, שחלקם התפרסמו בימי חייו של פרוסט וחלקם התגלו בעיזבונו, מהרהר מחבר הרומן החשוב ביותר של הספרות הצרפתית במאה העשרים במהות העמוקה ביותר של האומנות ובמקומה בחיינו, ביחס שלנו ליצירות אומנות כקוראים/ות, צופים/ות ומאזינים/ות, וברגשות שהאומנות יכולה לעורר בנו דרך התגלות והיזכרות.
הספר נפתח בהקדמה מאת הוד הלוי וניר רצ'קובסקי, שבחרו את הטקסטים, תרגמו מצרפתית והוסיפו להם הערות, ומסתיים באחרית הדבר עת לבקש ועת לאבד מאת דניס שרביט, העורך המדעי של הספר. הדימוי על הכריכה: ז'אן בטיסט סימאון שארדן, דיוקן עצמי עם משקפיים (1771).
מתוך הקדמת המחבר
בכל יום אני מעריך פחות את התבונה. בכל יום מתחוור לי יותר שרק מחוצה לה יכול הסופר לשוב ולתפוס משהו מרשמיו, כלומר להשיג משהו מעצמו ומחומר הגלם היחיד של האומנות. מה שהתבונה מגישה לנו בשם ״עבר״ אינו העבר. לאמיתו של דבר, כמו נשמות המתים באגדות עַם מסוימות, כל שעה משעות חיינו מתגלמת מייד עם מותה באיזה חפץ חומרי ומסתתרת בו. היא נשארת לכודה בו, כלואה לנצח, אלא אם אנחנו נתקלים בו. דרכו אנחנו מזהים אותה, קוראים לה, והיא נגאלת ויוצאת לחופשי. את החפץ שבו היא נחבאת – או את התחושה, שהרי ביחס אלינו כל חפץ הוא תחושה – ייתכן שלא נפגוש עוד לעולם. שעות רבות משעותינו לעולם לא יקומו לתחייה משום שהחפץ הוא כה זעיר, כה אבוד, וכה קטנים הסיכויים שייקרה בדרכנו.
סל הקניות ריק
חזרה לחנותנא להזין את כתובת הדואר האלקטרוני שלך. אם יש לנו חשבון התואם את הכתובת, יישלח אליך מייל עם הוראות לאיפוס הסיסמה.
בחרו את סוג הפנייה ונשמח לעזור!
קבלו מאיתנו המלצות, הנחות ועדכונים