על אצילותו של המין הנשי ועליונותו

האל הטוב והמיטיב ביותר — הורֶה כול, אבי כל הדברים הטובים ופריון שני המינים — ברא את האדם בצלמו, זכר ונקבה ברא אותם. ההבדל בין שני המינים אינו אלא במיקום השונה של חלקי הגוף שפעולת ההתרבות חייבה את ההבדל ביניהם. עם זאת, לזכר ולנקבה הוא העניק נפש שווה. אין — לחלוטין — כל הבדל בין המינים מבחינה זאת. האשה זכתה לאותה יכולת שכלית, בינה וכישרון דיבור כמו הגבר, והיא חותרת אל אותה מטרה — אושר. המין אינו מהווה כל מניעה לכך. ואף שעל פי האמת שמבשר האוונגליון יקומו המתים לתחייה כפי מינם, הרי מינם לא ימלא כל תפקיד עקב ההבטחה שניתנה כי ידמו למלאכים. כך שמבחינת המהות הנפשית, בין גבר לאשה לא קיימת כל עליונות של אצילות ואין מין אחד עולה על משנהו. בכל אחד מהם מוטמעת במידה שווה הזכות לכבוד. אבל מלבד המהות האלוהית של הנפש, בכל שאר הדברים הקשורים לבני אנוש, המין הנשי המהולל עולה לאין ערוך על המין הגברי גס הרוח. הדבר יוכח לבסוף לאחר שאציג אותו (וזוהי מטרתי), לא באמצעות נאומים מזויפים או מומצאים ולא באמצעות מלכודות של לוגיקה שסופיסטים רבים נוהגים להפיל בהם אנשים, אלא באמצעותם של הסופרים הטובים ביותר, כתבי ההיסטוריה המהימנים ביותר, הסברים ברורים, עדויות כתבי הקודש וההוראות הקבועות בכל אחת משתי מערכות החוקים.