שיחה עם מאיר ויזלטיר

שיחה בין חגית גרוסמן [חג] ומאיר ויזלטיר [מו] בקונטרס ה-30 של הוצאת תרסט בעריכת עודד מנדה־לוי.

כך נפתחת השיחה הראשונה:
חג: מאיר, איך אתה מרגיש?
מו: תלוי מתי. איזו מין שאלה זו, איך אתה מרגיש? זו שאלה של פייסבוק. השאלה האמיתית שצריך לשאול בן אדם היא האם אתה בכלל מרגיש משהו, זה בכלל לא בטוח שאדם מרגיש. את באמת כותבת את כל השטויות האלה שאני פולט? מי הרשה לך? מה זה הדבר הזה?
חג: אני מראיינת אותך.

מספרת חגית גרוסמן:
באולם צוותא, בשנת 1998, השנה שבה נפטר אבי, ראיתי את המשורר מאיר ויזלטיר בשר ודם, בפעם הראשונה, קורא שירים. שנים אחר כך הוזמנו, מאיר ואני, לקרוא שירים בבית קפה בעמק רפאים בירושלים. לאחר הקריאה קבענו להיפגש ב"תולעת ספרים" שברחוב מזא"ה. הוא הגיע, ואני מיד שאלתי שאלה וכתבתי את תשובתו. הוא הופתע אבל שיתף פעולה. כך יצרנו את מפגשי השיחות שלנו. לא היה בינינו כל היסוס.

הוצאת תרסט (ללא גרשיים!) מבקשת להציע טווח רחב של אפשרויות כתיבה קצרה (נובלה קטנה, סיפור, ממואר, מסה אישית, מחזור שירים), של ישן וחדש, מקור ותרגום בפורמט קטן (מחברות המהודקות בסיכות) ובמחיר צנוע.