מלבר ומלגו

על אנטישמיות ואנטי־ישראליות, שואה ונכבּה, הפילוסופים והשואה בספרו של אלחנן יקירה, הממשיך מבחינות רבות את ספרו פוסט־ציונות, פוסט־שואה, שראה אור לפני עשרים שנה (עם עובד, 2006).  

התנגדות אידאולוגית לציונות ואיבה ארסית לישראל אינן חדשות, אך מאז ראשית המאה ה-21, וביתר שאת לאחר השבעה באוקטובר 2023 והמלחמה בעזה, הלכה והתעצמה אנטי־ציונות אנטישמית במובהק. המסות המקובצות במלבר ומלגו נולדו משאט הנפש שמעוררות התופעות האלה, והן בגדר של ניסיון להתחקות אחרי שורשיהן ולהציע מעין פנומנולוגיה רב־ממדית שלהן.

המסות עוסקות, בין השאר, בגיוס השואה לצורך ניגוח שיטתי וגורף של הציונות וישראל; ביחסם הבעייתי של הפילוסופים לשואה; בקשר שבין האנטישמיות, האנטי־ציונות והאנטי־ישראליות; בניסיון לקשור בין ה"נכבה" והשואה; אך גם באופן שבו מתלכדים הקצוות ושבּו הציונות הימנית והדתית הופכת גם היא לאנטי־ציונות, מסוכנת יותר מחברתה שמשמאל.

אלחנן יקירה הוא פרופסור (אמריטוס) במחלקה לפילוסופיה של האוניברסיטה העברית.