ג'ומפה להירי (Jhumpa Lahiri)

ג'ומפה להירי ( Jhumpa Lahiri, נולדה ביולי 1967)‏ היא סופרת הודית-אמריקאית.

כמה עובדות ש(אולי) לא ידעתם על ג'ומפה להירי: 

להירי נולדה בלונדון למשפחת מהגרים ממוצא הודי, שעקרה לארצות הברית כשהיתה בת שנתיים. היא גדלה בקינגסטון שבמדינת רוד איילנד, שם עבד אביה כספרן.

להירי ביקרה פעמים רבות בקולקטה (כַּלכּוּתָה), בירת מדינת מערב-בנגל שבצפון-מזרח הודו, בעידוד אמה, שרצתה להבטיח שילדיה יגדלו תוך לימוד המורשת הבנגלית.

שמה מלידה הוא נילאנג'נה סודשנה. כשהיתה בגן ילדים, גננת החליטה לקרוא לה בכינוי החיבה שלה (ג'ומפה) במקום בשמה הרשמי, משום שמצאה אותו קל יותר להגייה. להירי משתמשת מאז בכינוי שלה בבנגלית כשמה. בראיון עיתונאי סיפרה: "תמיד הייתי נבוכה מאוד בגלל שמי... להרגיש כאילו גורמים למישהו סבל רק בשל זהותו".

מפיקי סדרת הטלוויזיה האמריקאית בטיפול שכרו את שירותי הייעוץ של להירי לעונה השלישית של הסדרה, שבה נוספה דמותו של סוניל, אלמן שמהגר מהודו לארצות הברית ומתמודד עם שכול ועם קשיי התאקלמות. תפקידה: ייעוץ באשר לאופן שבו יתפוס הודי בנגלי את ברוקלין.

להירי אהבה ללמוד: בתום לימודי התיכון בקינגסטון, היא למדה ספרות אנגלית באוניברסיטת קולומביה, והשלימה תואר ראשון ב-1989. בהמשך השלימה באוניברסיטת בוסטון תואר שני בספרות אנגלית, תואר שני נוסף בכתיבה יוצרת, עוד תואר שני בספרות השוואתית, ולקינוח - דוקטורט בלימודי רנסאנס.

להירי לימדה כתיבה יוצרת באוניברסיטת בוסטון ובבית הספר לעיצוב של רוד איילנד.

להירי סיפרה כי במשך שנים שלחה סיפורים קצרים למוציאים לאור, והם נדחו.

בספר הביכורים שלה, פרשן המחלות, שזכה בפרס פוליצר, תשעה סיפורים שעלילותיהם נעות בין בנגל שבהודו ובין ניו אינגלנד שבארצות הברית. ברשימה שפרסמה באתר ניוזוויק ב-2006 כתבה: "כשהתחלתי לכתוב לא עסקתי במודע בחוויה ההודית-אמריקאית. מה שמשך אותי למלאכה היה הרצון לאלץ את שני העולמות שבהם חייתי להתמזג על הדף, כפי שלא הייתי אמיצה דיי, או בוגרת דיי, לאפשר בחיים עצמם".

להירי הופיעה בתפקיד אורח (דודה ג'ומפה) בסרט עניין של שם שביימה מירה נאיר על בסיס הרומן הראשון של להירי, השם הטוב (The Namesake).

קובץ הסיפורים השני של להירי, קרקע לא מוכרת (The Unaccustomed Earth) הגיע כבר בשבוע הראשון לצאתו למקום הראשון ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס.

להירי פרסמה סיפורים קצרים, מסות ומאמרים בכתב העת הניו יורקר.

להירי זכתה בפרסים רבים, בהם פרס או הנרי על הסיפור הקצר "פרשן המחלות", פרס פא"ן/המינגוויי (1999) לספר הביכורים של השנה ופרס פוליצר לסיפורת (2000) על קובץ הסיפורים פרשן המחלות. ספרה הבקעה נכלל בשנת 2013 ברשימה המצומצמת של המועמדים לפרס מאן בוקר, אך לא זכה בפרס.

מאז 2005, מכהנת להירי כסגנית נשיא המרכז האמריקאי של ארגון הסופרים הבינלאומי PEN (פא"ן). היא חברה, מאז 2010, גם במועצת הנשיא לאמנויות ולמדעי הרוח, שהקים ברק אובמה.

ספריה שתורגמו לעברית (כולם בהוצאת עם עובד): פרשן המחלות, השם הטוב, קרקע לא מוכרת, הבִּקעה.

בשנת 2001 נישאה להירי לאלברטו וורווליאס-בוש, עיתונאי ששימש באותה עת סגן עורך מהדורת אמריקה הלטינית של המגזים טיים. היא חיה ברומא עם בעלה ועם בנם אוקטביו ובתם נור.