סל קניות
סל הקניות ריק
חזרה לחנות"מי שמכיר את ברכט יופתע, זאת לא השירה הפוליטית המכוננת שלו - שירה שהיא מודל מכריע לכל כתיבה פוליטית - אלא שירתו המוקדמת, שהיא כמו טירה מכושפת, שיש בה גם מהיפה וגם מהנורא שבגן הפלאות של השירה", כתב המשורר יקיר בן משה על אל ילדי המחר – ספר תרגום־השירה ה-19 של שמעון זנדבנק, חתן פרס ישראל לתרגום, ובו כתשעים שירים של ברטולט ברכט שזנדבנק בחר, תרגם והוסיף להם הערות.
רבות ורבים מאיתנו נחשפו לשירתו של ברכט לראשונה בתרגומו של בנימין הרשב, בכתב העת סימן קריאה ולאחר מכן בספר גלות המשוררים, שמאז צאתו לאור לראשונה הודפס שוב ושוב ושוב. בשירים שזנדבנק תרגם למבחר החדש והמפתיע, הוא מציב מול שירת ברכט מבט מפרספקטיבה אחרת. "אם עלי להצביע על מכנה משותף למבחר זה שלי", הוא כותב, "הייתי בוחר באמביוולנטיות או בספקנות".
על פני השירים הפוליטיים של "מטיף זועף", זנדבנק מעדיף את שירתו המוקדמת של ברכט, בשנות העשרים שלו, הזוכה בספר לייצוג נרחב, ואת שירתו המאוחרת, אחרי שובו של ברכט לגרמניה מגלותו הכפויה בארצות הברית – שירים שבהם "מופיעה הרמוניה חדשה, דמויַת ההייקו היפני והאימאג'יזם האמריקני... אולי מיטב שירתו".
אָכֵן, בְּיָמִים אֲפֵלִים אֲנִי חַי.
מִלָּה שֶׁל יֹשֶר־לֵב הִיא אִוֶּלֶת. מֵצַח חָלָק
מַשְׁמָע קֵהוּת. הָאִישׁ שֶׁצּוֹחֵק,
עֲדַיִן לֹא הִגִּיעוּ לְאָזְנָיו
הַחֲדָשׁוֹת הַנּוֹרָאוֹת.
אֵילוּ יָמִים הֵם שֶׁשִּׂיחָה
עַל עֵצִים כָּמוֹהָ כְּפֶשַׁע כִּמְעַט,
מִשּׁוּם שֶׁפֵּרוּשָׁהּ שְׁתִיקָה עַל עַוְלוֹת רַבּוֹת כָּל־כָּךְ.
אוֹתוֹ אִישׁ הַפּוֹסֵעַ שַׁאֲנָן בָּרְחוֹב
הַאִם הוּא זָמִין לִידִידָיו
הַשְּׁרוּיִים בִּמְצוּקָה?
נָכוֹן: עוֹדֶנִּי מַרְוִיחַ אֶת לַחְמִי
אֲבָל הַאֲמִינוּ לִי: אֵין זֶה אֶלָּא מִקְרֶה. דָּבָר
מִמַּה שֶּׁאֲנִי עוֹשֶׂה אֵינוֹ מַקְנֶה לִי אֶת הַזְּכוּת לֶאֱכֹל לָשֹבַע.
פָּסְחוּ עָלַי בְּמִקְרֶה (אִם מַזָּלִי לֹא יְשַׂחֵק לִי
אֲנִי אָבוּד).
אוֹמְרִים לִי: אֱכֹל וּשְׁתֵה! שְׂמַח שֶׁיֵּשׁ לְאֵל יָדְךָ!
וְאוּלָם אֵיךְ אֹכַל וְאֶשְׁתֶּה וַאֲנִי גּוֹזֵל אֶת פַּת־לַחְמִי
מִפִּיו שֶׁל מְזֵה־הָרָעָב, וְכוֹס
הַמַּיִם שֶׁלִּי חֲסֵרָה לַצָּמֵא?
וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אֲנִי אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה.
גַּם לִהְיוֹת חָכָם הָיִיתִי רוֹצֶה.
בִּסְפָרִים עַתִּיקִים נֶאֱמָר, אֵיזֶהוּ חָכָם:
הַמִּתְרַחֵק מִן הַמָּדוֹן שֶׁבָּעוֹלָם וּמְבַלֶּה
אֶת קִצְבַּת חַיָּיו בְּלִי פַּחַד,
מִסְתַּדֵּר בְּלִי אַלִּימוּת,
גּוֹמֵל טוֹב לְרַע,
אֵינוֹ שׁוֹקֵד עַל מַאֲוַיָּיו אֶלָּא מִתְעַלֵּם מֵהֶם,
הִנֵּה זֶה הוּא הֶחָכָם.
וְכָל זֶה אֵין בְּיָדַי לַעֲשׂוֹת:
אָכֵן, בְּיָמִים אֲפֵלִים אֲנִי חַי.