במהלך 40 שנה כמנהל בנק בכיר, מקבל גבר סיציליאני שלושה מכתבי איומים שאותם הוא מקפיד לשמור בכספת. האחרון שבהם מתקבל בשנה השלישית לנישואיו עם אדלה היפהפייה, וזה נוסחו: "אתה יודע שמצמיחים לך קרניים יותר מאשר לשור מסורס? שאל את הגברת שלך מה היא עשתה אתמול בחמש אחר הצהריים ב'מוטל רג'ינה'".
כעת, כשהזִקנה כבר נותנת בו את אותותיה, הוא יוצא לגמלאות. שפע הזמן שנפרש בפניו מעורר בו אי-שקט גדול ורגשות קנאה עזים לאשתו הצעירה ממנו ב-25 שנה, פאם-פאטאל מסתורית שמחזיקה שובל של בעלים מתים ותיאבון מיני תמידי. במהרה מגלה הבנקאי העשיר שהוא אינו יודע דבר על האשה שמנווטת את חייו כרצונה. נדמה שהוא יכול להבליג על הכול - על הבגידות הסדרתיות שלה במוטלים זולים, על המאהב הצעיר שהכניסה לביתם, על השקרים שהיא אומרת בלי להניד עפעף - אם רק יֵדע דבר אחד: האם היא אהבה אותו אי-פעם?
במסווה של מותחן אלגנטי ואירוטי כתוב לעילא, משרטט אנדראה קאמילרי תמונת עולם לא מחמיאה של חברה בורגנית חסרת רחמים ומתעתעת, ומציג את מוסד הנישואים כמסגרת שיתופית המאפשרת שני נראטיבים שונים שכמעט לעולם לא יצטלבו.
הוא פקח את עיניו כבכל הבקרים בשעה שש בדיוק.
הוא התיישב על קצה המיטה, התכופף וכמעט נפל ממנה. ידו השמאלית גיששה על פני השידה ומצאה את שעון היד שלו, הוא נטל אותו, השתרע שוב, וביד השנייה הדליק את האור, הביט בשעון ונוכח לדעת שאכן השעה שש.
והרי הדברים לא יכלו להתנהל בדרך אחרת: אחרי יותר מארבעים שנה, כל גופו כבר התרגל והתכוונן לשעה הזאת, כאילו היה טמון בקרבו שעון מעורר שמעולם לא איכזב. וגם אם בלילה הקודם היה עולה על יצועו ומתכנן לקום שעה מאוחר מהרגיל, השעון המעורר הפנימי שלו היה מצלצל בדיוק בשעה שש בבוקר, ולא היתה שום דרך לשנות את השעה הזאת.
