זיכרון דברים [מהדורת הנבחרים]

אביו של גולדמן מת באחד באפריל, ואילו גולדמן התאבד באחד בינואר, ודווקא כשהיה נדמה לו שהנה, בכוח ההינתקות וההתכנסות, נפתח לו עידן חדש והוא מצא לעצמו ראשית תיקון באמצעות ה'בּוּלוורקֶר' ואורח־החיים המבוקר, ובעיקר באמצעות האסטרונומיה ותרגום ה'סוֹמְנִיוּם'. צֶזָאר היה היחיד ששם לב לצירוף התאריכים המוזר הזה של מותו של גולדמן ושל מות אביו, ואף ציין את הדבר ימים אחדים אחרי לווייתו של גולדמן, כשעמד במטבח עִם ישראל, שמזג תה לשניהם, אבל הוא ציין זאת כאנקדוטה חסרת כל משמעות, משום שבאותו זמן כבר ויתר צזאר בעצם על הכל ולא היה מוכן גם למאמץ הקטן ביותר שמעבר לצרכיו המיידיים, ובתהליך הנואש של דעיכתו, בעודו מוסיף ומתלבש לו בבגדי־אופנה צבעוניים־ צעקניים, מגַדֵל שפם, מעשן את הסיגריות המשובחות ביותר, זולל וסובא ורודף אחרי כל אשה הנִקרית בדרכו, אבל עיקר מחשבותיו ושארית כוח־רצונו נתונים לבנו הבכור, שחלה במחלה חשוכת־מרפא ומצבו נעשה חסר־תקווה, לא ראה עוד צזאר את החיים אלא כמפלה מעיקה ונטולת־פשר, או כקוריוז גדול שיש להתענג עליו ככל שניתן, דבר אשר ברגעי ההתפכחות והחרטה שהיו תוקפים אותו מזמן לזמן היה מכנה בכאב "התאבדות עליזה".