תאורה מילולית

מתוך הפרק הראשון - השיר הפרוטוטיפי של מאיר ויזלטיר
מאיר ויזלטיר הוא משורר פורה ומגוּון באופן יוצא־דופן. בלמעלה מאלף שיריו נמצא מִנעד מפליא ברוחבו של חומרים, תכנים ואופני כתיבה. שירתו נראית פתוחה־לרווחה לכל חומר, יותר משיריו של כל משורר אחר שאני מכיר. זו אכן "שירה אוֹמניווֹרית", זוללת־כל, כפי שהוא־עצמו אוהב לאפיין אותה [...]
[...] אני טוען שיש לוויזלטיר פרֶדיספוזיציה קוגניטיבית הַמַתְנה כמעט תמיד את התבוננותו בחומרים שנכנסים לשיריו — בין שהיא מכתיבה את עצם הבחירה בהם, ובין שהיא קובעת את אופן עיבודם לאחר שנבחרו. לכן אפשר לדבר בהפשטה על שיר ויזלטירי טיפוסי, בעל משתנים מוגדרים (מרכיבים, יחסים ביניהם, תהליך הבנה אופייני המצופה מן הקוראים); כמה מן המשתנים האלה מרכזיים, אחרים נלווים, משניים ואופציונליים. אפשר גם להצביע על שירים קונקרטיים כאֶקזֶמפלרים, כדוגמאות מופת אופטימליות של השיר הפרוטוטיפי, ששאר השירים דומים להם באופן מובהק, זה פחות וזה יותר.