וזרח השמש

רובּרט כּהן היה פעם אלוף האיגרוף במשקל בינוני של פרינסטון. אל תחשבו שאני כל־כך מתרשם מהתואר, אבל כהן החשיב אותו מאוד. הוא לא אהב איגרוף, לאמיתו של דבר הוא שנא את זה, אבל הוא למד להתאגרף, בכאב גדול ובאופן יסודי, כדי לכפר על רגשות הנחיתות והבושה שהוא הרגיש עקב כך שבפרינסטון התייחסו אליו כיהודי. הידיעה שהוא יכול להפיל כל אחד שהתנשא עליו גרמה לו מין נינוחות פנימית, למרות שבהיותו בחור חביב וביישן מיסודו, הוא מעולם לא נלחם מחוץ לזירת האימון. הוא היה התלמיד הכוכב של סְפַּיידֶר קֶלִי. ספיידר קלי לימד את כל הג'נטלמנים הצעירים שלו להתאגרף כאילו הם במשקל נוצה, ולא חשוב אם הם שקלו חמישים וחמישה קילוגרם או מאה וחמישה. אבל כנראה שלכהן זה התאים. הוא באמת היה מהיר מאוד. הוא היה טוב כל־כך, שספיידר הזדרז לשלוח אותו לקרבות מול מתאגרפים כבדים ממנו, ושיטח לו את האף לצמיתות. זה הגביר את הסלידה של כהן מאיגרוף, אבל זה גם גרם לו מין סיפוק מוזר, וזה בלי ספק שיפר את האף שלו. בשנה האחרונה שלו בפרינסטון הוא קרא יותר מדי והתחיל להרכיב משקפיים. אף פעם לא פגשתי מישהו מהמחזור שלו שזכר אותו. הם אפילו לא זכרו שהוא היה אלוף האיגרוף במשקל בינוני.