יש ואין

אתם יודעים איך נראית הוואנה השכם בבוקר, עם הקבצנים שעדיין נשענים על קירות הבניינים וישֵנים, עוד לפני שעגלת הקרח עוברת ומחלקת קרח לבַּארים? טוב, אז עברנו את הכיכר מכיוון הרציף אל בית הקפה פְּנינת סן פרנסיסקו כדי לשתות קפה ובכיכר היה רק קבצן אחד עֵר והוא שתה מהמזרקה. אבל כשנכנסו לבית הקפה והתיישבנו, שלושתם כבר היו שם וחיכו לנו.
התיישבנו ואחד מהם ניגש אלינו.
"נו," הוא אמר.
"אני לא יכול לעשות את זה," אמרתי לו. "הייתי שמח לעשות את זה בתור טובה. אבל אמרתי לכם אתמול בערב שאני לא יכול."
"אתה יכול לקבוע את המחיר בעצמך."
"זה לא העניין. אני לא יכול לעשות את זה. זה הכול."
שני האחרים ניגשו אלינו ועמדו ככה עם מבט עצוב. הם נראו כמו חבר'ה באמת נחמדים והייתי שמח לעשות בשבילם את הטובה שביקשו.
"אֶלף לראש," אמר זה שדיבר אנגלית טובה.
"אל תעשה לי רע על הנשמה," אמרתי לו. "אני אומר לך ברצינות שאני לא יכול לעשות את זה."
"כשיגיע היום והכול ישתנה, תהיה לזה חשיבות גדולה מבחינתך."