סיפורים מאליס איילנד

מה שאני, ז'ורז' פרק, באתי לחקור כאן זה את הנדודים, את הפזורה, את הגלות, אליס איילנד בשבילי הוא המקום של הגלות, כלומר המקום של העדר המקום, הלא מקום, השום מקום. מבחינה זו מעניינות אותי התמונות הללו, מקסימות אותי, מערבות אותי, כאילו עובר החיפוש אחר זהותי
דרך ניכוסו של אתר המזבלה הזה שבו נאספו מהגרים בידי פקידים מותשים והוטבלו כאמריקאים בסיטונות.
מה שמצוי כאן בשבילי כלל אינו ציוני דרך, שורשים או עקבות, אלא ההפך: משהו חסר צורה, על גבול הנאמר, משהו שאוכל לקרוא לו הסגר, או גזירה, או קרע ושבשבילי קשור באופן אינטימי ביותר, מבולבל ביותר, לעובדת היותי יהודי.
בפריז, כשאמרנו שאנחנו עומדים לעשות סרט על אליס איילנד, שאלו כמעט כולם במה מדובר. בניו יורק, כמעט כולם שאלו אותנו למה. לא למה עושים סרט על אליס איילנד, אלא למה אנחנו. במה נוגע בנו העניין, בנו - ברובר בובר ובז'ורז' פרק.
יהיה זה ללא ספק שטחי מעט לומר שעשינו את הסרט הזה אך ורק כדי להבין מדוע היה לנו צורך או חשק לעשות אותו. עם זאת, התמונות שהספר מציג תנסנה להשיב על שתי השאלות הללו, ולתאר לא רק את המקום היחיד והמיוחד הזה, אלא גם את הדרך שהובילה אותנו אליו.