הזיית ניו יורק, שראה אור באנגלית ב-1978, הוא אבן דרך בספרות האדריכלית, ספר פולחן בקרב ארכיטקטים וגם הקהל הרחב, שסימן את תחילת דרכו של המחבר, הארכיטקט ההולנדי רם קולהאס - הדמות החשובה, המקורית והמשפיעה ביותר בארכיטקטורה של זמננו.
המניפסט הרטרואקטיבי של בירת המאה העשרים שינה את האופן שבו אנחנו רואים את ניו יורק, ובעיקר את האופן שבו אנחנו מתבוננים וחושבים על העיר במאה ה-21.
קולהאס ניסה להעניק בספר מידה מסוימת של עקביות ולכידות לאפיזודות המקוטעות לכאורה (והסותרות אפילו) בעברה של מנהטן. פרשנות זו מכוננת את מנהטן כתוצר של תיאוריה לא-מנוסחת, מנהטניזם. הפרוגרמה שלה - להתקיים בעולם שהוא כולו מעשה ידי אדם, או במילים אחרות, לחיות בתוך פנטזיה - היתה שאפתנית כל כך, שכדי להתממש, היא לא היתה יכולה להתנסח במפורש.
למהדורה זו מצורף מאמר נוסף מאת קולהאס, שנכתב בעקבות פיגוע ה-11 בספטמבר 2001 ושהתפרסם ב-2003 בירחון Wired.איך כותבים מניפסט - על צורה של אורבניזם שתתאים למה שנותר מהמאה העשרים - בעידן שסולד ממניפסטים? החולשה הקטלנית של מניפסטים נובעת מכך שמעצם טבעם הם אינם מבוססים על ראיות.הבעיה של מנהטן הפוכה: מנהטן היא הר של ראיות ללא מניפסט. ספר זה נכתב בנקודת המפגש שבין שתי האבחנות הללו: זהו מניפסט רטרואקטיבי למנהטן.
מנהטן היא אבן רוזטה של המאה העשרים. לא רק שחלקים ניכרים מפני השטח של מנהטן מיושבים במוטציות ארכיטקטוניות (סנטרל פארק, גורד השחקים), במקטעים אוטופיים (מרכז רוקפלר, בניין האו"ם) ובתופעות אי-רציונליות (רדיו סיטי מיוזיק הול), אלא שבנוסף, כל בלוק מכוסה בכמה שכבות של ארכיטקטורת רפאים המופיעה בצורת בעלויות מן העבר, פרויקטים מבוטלים ופנטזיות פופולריות שמייצרים דימויים חלופיים לניו יורק הקיימת.
בין השנים 1890 ו-1940 במיוחד, תרבות חדשה (עידן המכונה?) בחרה לה את מנהטן כמעבדת ניסיונות: אי מיתולוגי שבו היה אפשר להתמסר להמצאת סגנון החיים המטרופוליני ולארכיטקטורה הנלווית אליו כניסוי קיבוצי שבו עיר שלמה הופכת למפעל של חוויה מעשה ידי אדם, מקום שבו הממשי והטבעי חדלו להתקיים.
