המלכוּת הוא סיפור ההרפתקה הרוחנית המסעירה של כת יהודית נידחת שסחפה את כל העולם העתיק. זהו גם סיפורו של התסריטאי והסופר הצרפתי עמנואל קארר, אשר נקלע בשנות התשעים של המאה העשרים למשבר קיומי ונפשי עמוק, שהביא אותו אל חיק האמונה הנוצרית.
24 שנים אחר כך, כשהוא כבר מגדיר את עצמו כאגנוסטי, נזכר קארר בחינוכו הקתולי, נובר ברשימות שכתב במהלך הפרק הדתי בחייו שאותו מיהר להדחיק ולשכוח, ומבקש לפענח את קסמה של הנצרות. הוא מתעמק בספרי הבשורה ובמלחמת היהודים של יוספוס פלביוס, ומאחר שהוא כיום גם אדם נייד ואמיד, הוא מחליט לעקוב בדקדקנות אחר המסע חובק העולם של פאולוס היהודי ולוקס היווני במרחבי הים התיכון.
בדרכו הכנה והאירונית, המשלבת כתיבה אוטוביוגרפית, תיעודית ובדיונית, הוא מנסה להבין את הרעיון שסחף יהודים, יוונים ורומאים בכל רחבי העולם העתיק לאחת ההרפתקות הרוחניות הגורליות ביותר בהיסטוריה האנושית, וכותב מחדש את הסיפור של הנוצרים הראשונים החל בסעודה האחרונה וצליבתו של ישו, דרך השריפה הגדולה ברומא ועד לחורבן בית שני. ומי באמת הרג את ישו? אצל קארר, כרגיל, הדברים קצת יותר מורכבים.
באביב ההוא השתתפתי בכתיבת תסריט לסדרת טלוויזיה. עיקר העלילה: לילה אחד, בעיר הררית קטנה, המתים חוזרים. לא יודעים למה, גם לא למה המתים האלה ולא אחרים. הם עצמם לא יודעים שהם מתים. הם מגלים זאת במבטם המבועת של אהוביהם, של מי שאהבו אותם, של מי שבקרבם הם רוצים לשוב ולתפוס את מקומם. אלה לא זומבים, לא רוחות רפאים, לא ערפדים. אנחנו לא בסרט פנטזיה אלא במציאות. נשאלת ברצינות השאלה: נניח שהדבר הבלתי־אפשרי הזה באמת יתרחש; מה יקרה אז? איך הייתם מגיבים אילו נכנסתם למטבח ומצאתם שם את בתכם המתבגרת, שמתה שלוש שנים קודם לכן, מכינה לעצמה קערת קורנפלקס, חוששת שתנזפו בה כי חזרה הביתה מאוחר, ואינה זוכרת דבר ממה שהתרחש באותו לילה? אני מתכוון ממש, קונקרטית, איזו תנועה הייתם עושים? אילו מילים הייתם אומרים?
