מסע בתולדותיה של בת ים, המשלב בין ניתוח אדריכלי, חברתי וסביבתי ומלווה בציטוטים מיצירות ספרותיות, איורים וצילומים היסטוריים ועכשוויים, בספרה של האדריכלית וחוקרת ההתחדשות העירונית ד”ר דפנה לוין, אשר הובילה את תוכנית השימור של העיר בת ים - שנולדה כ"בית וגן" לפני כמאה השנים, הוכרזה כעיר בשנת 1958 והיתה לאורך השנים שדה לניסויים חברתיים ואדריכליים.
תחת שרביט התכנון ובאמצעותו נרקמו הסיפורים הגדולים של הציונות, כמו גם הסיפורים האנושיים הקטנים של חיי היום־יום, ופרחה עיר שכל רצונה הוא להיות היא עצמה: להתגלש על גג הבטון של עמיגור, לרוץ לאורכו של בית חולים הגפן, להתגלגל בדיונות, להתנשק בקולנוע העצמאות.
לנוכח ההשקעות המסיביות בנדל"ן והפופולריות של תוכניות ההתחדשות העירונית בעשור האחרון, עלה הצורך לגבש את הסיפור העירוני הייחודי של העיר, ולברר מה בהיסטוריה הבנויה של בת ים ראוי לשימור וממה אפשר להיפרד למען פיתוח והתחדשות, ובמלותיה של המחברת, "לחשוב את בת ים כפרוזה".
