אינלנד

פסקה אחת המתארת זיכרון ילדות של המשורר ההונגרי דְיוּלָה אִיֶישׁ, המופיעה בתרגום לאנגלית של ספרו על חיי הכפר בארצו, לא נתנה מנוח לג'ראלד מורניין – מגדולי הסופרים באוסטרליה ומועמד קבוע לפרס נובל, שחי בפרישוּת ואף פעם לא יצא מארצו. בעקבות הקריאה באותה פסקה למד הונגרית, ובמשך שנים היה חוזר מדי יום לתיאור המראה הנורא שנגלה בוקר אחד לעיני אִיֶישׁ הילד: גופה המוטלת על שכבת קרח דקה אחרי שרועים משו אותה מבאר.

מכאן נמשכים פרקי אינלנד, הנפרשים על פני שדותיה של הונגריה, מדבריות ארצות הברית וערבות אוסטרליה – חלקם משיקים לביוגרפיה של מורניין ואחרים נדמים ספקולטיביים, כמעט חלומיים, ב"יצירת מופת שחוקרת את נדודי הנפש והבדידות שאין לה סוף", במילים שכתב עודד וולקשטיין בביקורת על הספר.

כתב מתרגם הספר, עמרי שפירא: "אנחנו מתחילים את הספר על האַלפֶלד הגדול של הונגריה [פּוּסטָה, ערבה רחבת ידיים הידועה גם בשם "המישור ההונגרי הגדול"], יוצאים משם לטיול ארוך במיוחד באמריקה, ולבסוף נוחתים כמובן באוסטרליה, וכל זאת כשאנחנו זוכרים, ומורניין מצפה מאיתנו לזכור, שמי שכתב את הדפים האלה לא עלה אף פעם על מטוס ולא יצא מעולם מאוסטרליה".