עשר שנים לאחר פרסום לוליטה, ראתה אור יצירתו רחבת היריעה והשאפתנית של ולדימיר נבוקוב, שעלילתה משתרעת על פני שמונה עשורים, ובמרכזה סיפור של גילוי עריות; אהבתם האסורה והשערורייתית של איוואן ואדליידה וין - בני משפחה אצילית, שהחיבור הגופני והנפשי ביניהם נובט בראשית נעוריהם באחוזת ארדיס האגדית, אתר של חדווה טהורה ותום כפרי המאפשר להם לתור אחר המיזוג המושלם בין הזיקה העמוקה לטבע ובין התשוקה לתרבות.
גיבור הרומן והמספר הבלתי מהימן שלו פורשׂ בפנינו מפה גיאופוליטית חלופית של עולם מקביל, שבו אמריקה הצפונית מאוחדת עם רוסיה, מלחמות העולם לא התרחשו, והשימוש בחשמל נאסר בעקבות אסון מסתורי. על רקע תפאורה חלומית זו מוביל המחבר את גיבוריו, אשר למרות המכשולים החוקיים והמוסריים הניצבים בפני אהבתם, הקשר ביניהם שב מתגלה ככוח היחיד שיכול לקרבם אל החֶמדה.
בטקסט וירטואוזי מכליא נבוקוב בספר סוּגות שונות של כתיבה, ובהן הרומן של המאה ה-19, אגדות עממיות, הרומן המודרני, מדע בדיוני ומסה פילוסופית־פואטית על טבעו של הזמן.
מתוך פרק 5:
כעת הם הסבו לשתות תה בפינה חיננית במבואה המרכזית שממנה העפיל גרם המדרגות הראשי, ושלמעט אותה פינה הייתה מרוהטת בפשטות נזירית. הם ישבו על כיסאות מרופדים במשי סביב שולחן ערוך בטוב טעם. המקטורן השחור של אדה והזר הוורוד־צהוב־כחול שהיא שזרה מכלניות, ציפורני חתול ואַקוויליגיות נחו על שרפרף מעץ אלון. הכלב זכה לפיסות עוגה רבות מן הרגיל. פרייס, המשרת העגמומי הזקן שהביא את השמנת לתותים, דמה למורהו של ואן להיסטוריה, “ז’יז’י” ג’ונס.
“הוא דומה למורה שלי להיסטוריה,” אמר ואן כשהאיש יצא.
“אהבתי פעם היסטוריה,” אמרה מרינה, “אהבתי לעמוד על קווי הדמיון ביני ובין נשים מפורסמות. יש פרת משה רבנו על הצלחת שלך, איוואן. במיוחד יפהפיות מפורסמות – אשתו השנייה של לינקולן או המלכה ג’וזפין.”
“כן, שמתי לב – הציור מוצלח ביותר. יש לנו סט כזה בבית.”
“סְלִיבוֹק (קצת שמנת)? אני מקווה שאתה מדבר רוסית,” אמרה מרינה לוואן בעודה מוזגת לו ספל תה. “נֵאוֹחוֹטְנוֹ נוֹ סוֹבֶרְשֵׁנוֹ סְבוֹבּוֹדְנוֹ (ללא חשק אך בשטף),” השיב ואן סְלֶגקָה אוּלִיבְּנוּבְשִׁיס (בחיוך קל). “כן, הרבה שמנת ושלוש קוביות סוכר.”
“גם לאדה ולי יש טעם יוצא דופן. דוֹסטוֹאֶבסְקי שתה את התה שלו עם סירופ פטל.”
“איףףף,” אמרה אדה.
