"אני כבר לא פוחדת למות, אני רק פוחדת למות לבד, וזה כבר קרה", אומרת מָתֵיאָה מרטינסֶן, ישישה המתגוררת בדירת שיכון בפרוורי אוסלו, שדמותה השקופה עומדת במרכז ככל שאני ממהרת, אני קְטֵנה של הסופרת הנורווגית שֶׁרְסְטִי אָנֶסְדָטֶר סְקוּמְסְווֹלְד, בתרגום מנורווגית של דנה כספי, שגם הוסיפה אחרית דבר.
כל חייה - שנבנו משִׁכְבָה ועוד שִׁכְבָה של זרוּת, התעלמות ודחייה - מתיאה עבדה יום אחד בלבד ואהבה גבר אחד בלבד. היא מעולם לא הייתה אישה גדולה בשום מובן, אך הבדידות והזִקנה מכווצות אותה עוד. היא מעבירה את ימיה בסריגת מחממי אוזניים ובניסיונות לחבר חרוזים למודעות אֵבל. למרות תמימותה הגדולה, מבינה מתיאה שהיא עומדת להיעלם מבלי להותיר אחריה זכר, ומחליטה להכין קפסולת זמן ולקבור אותה בחצר השיכון שבו בילתה את רוב שנותיה.
בדומה לשני הספרים הראשונים בהוצאת ספריית רות, גם ככל שאני ממהרת, אני קְטֵנה מעוצב כספר אמן - כרוך בכריכה קשה בתפירת חוט פשתן ועטיפת אפלין, ומודפס על נייר משובח.
