אחותי אירופה

אודיסיאה משעשעת, חושנית וחסרת עכבות על התבגרות, הזדקנות ושחרור מכבלים חברתיים בספרה השביעי – השני המתורגם לעברית – של נל זינק, מחברת הכותלי (לוקוס, 2016) ומהקולות המקוריים בספרות העולמית העכשווית.

מבקר אמנות ובתו הטרנסית, מוציא לאור אמריקאי וזוגתו המעופפת, נכדתו העשירה של פושע נאצי ונסיך ערבי מפונק – חבורה ססגונית של דמויות נפגשת בטקס ספרותי במלון מהודר בברלין. הנאומים מתארכים, הטקס מייגע, ארוחת השף אינה נראית באופק. כאשר מתברר שההבטחה לאירוע אלגנטי לא תתממש, היצרים מתלהטים והאורחים יוצאים יחדיו מהאירוע ונסחפים להרפתקה לילית מסעירה.

"צריך תועפות של כישרון, יצירתיות, חדות ומורכבות מחשבתית, ולפעמים גם לא מעט הומור, כדי לכתוב רומן של ההווה ולומר משהו משמעותי עליו", כתבה על הספר תמר משמר במוסף ספרות ותרבות של ידיעות אחרונות.  

כתב על הספר יובל פלוטקין בהארץ:
אחותי אירופה הוא ספר עכשווי, ככל שספר יכול להיות עכשווי. אין נושא שזינק פוסחת עליו: בינה מלאכותית, קורונה, מלחמת רוסיה־אוקראינה, ציונות, שאלות של מגדר וכמובן, אקולוגיה. למעשה, בכך נפתח הספר: בסיפור קטן ומתוק על אסון טבע מתגלגל. זוהי בערך הנקודה שבה הסתיים גם הכותלי, ספרה הראשון של זינק. יש לשני הספרים הרבה מן המשותף: חיבתה של זינק לדיאלוגים והאופן הזורם והמשכנע שבו היא כותבת אותם, ההומור המשובח והעוקצני שלה והעיסוק בנושאים אקטואליים. עם זאת, יש גם הבדל מהותי: הכותלי היה ספר פרוע, שנכתב תוך שבועות ספורים, התחיל כפארודיה על כתבי ג'ונתן פראנזן ונדמה כמו בדיחה על עולם הספרות בכלל. אחותי אירופה הוא ספר אחר — יש בו הרבה יותר נשמה. זינק חומלת על הדמויות שלה ומבקשת להבין אותן ככל הניתן. היא לא צוחקת עליהן, אלא צוחקת איתן.