הורים איומים

תמונה ראשונה

ז'וֹרְז', ואז לֵאוֹ, ואז אִיבוֹן

בעלות המסך ז'וֹרְז' רץ מחדר האמבטיה לעבר דלת חדרה של לֵאוֹ וצועק אגב טריקת דלת.

ז'וֹרְז': לֵאוֹ! לֵאוֹ! מהר, מהר... איפה את?

לֵאוֹ: (מבחוץ) מה קרה, מִישֵׁל חזר?

ז'וֹרְז': (צועק) לא, אבל זה כנראה קשור אליו… מהר!

לֵאוֹ פותחת את הדלת, נכנסת לבושה בחלוק אלגנטי.

לֵאוֹ: מה קרה?

ז'וֹרְז': אִיבוֹן הרעילה את עצמה.

לֵאוֹ: (מתקשה להאמין) מה?

ז'וֹרְז': האינסולין שלה, היא כנראה הזריקה יותר מדי.

לֵאוֹ: איפה היא?

ז'וֹרְז': שם, בפנים.

אִיבוֹן פותחת את הדלת לרווחה ומופיעה בחלוק־מגבת שחור, חיוורת, בקושי עומדת על הרגליים.

לֵאוֹ: אִיבוֹן, מה עשית, תגידי לי? (חוצה לעברה ותומכת בה) אִיבוֹן! (אִיבוֹן מחווה לשלילה, מסרבת לעזרתה) דברי אלינו, דברי אליי.

אִיבוֹן: (מובנת בקושי) סוכר.

ז'וֹרְז': אני אתקשר לקליניקה. סופשבוע, אף אחד לא יענה לי...

לֵאוֹ: אל תזוז. אתה עושה לי סחרחורת... מזל שאני פה. (משכיבה את אִיבוֹן על המיטה) את כבר אמורה לדעת שאחרי האינסולין צריך לאכול, ושאם לא אוכלים צריך סוכר.

ז'וֹרְז': הסוכר!

הוא ממהר לחדר האמבטיה ושב עם כוס מים ביד. לֵאוֹ לוקחת ממנו את הכוס ומנסה להשקות את אִיבוֹן.

לֵאוֹ: תשתי... תעשי מאמץ... אל תִנְזְלי לי פה בין הידיים. את הרי לא רוצה למות, נכון? לא לפני שתראי שוב את מִישֵׁל.