בחברה טובה וסיפורים

ניקיטָה עזב את אשתו לְיוֹליָה והשאיר לה בינתיים את הדירה. הוא היה יכול להחליף אותה בדירה קטנה יותר ולקחת בה חדר אחד לעצמו, אבל התמהמה משום מה.

עם זאת, הוא לא בא בשום הצעות ולא התגרש, כלומר, לְיוֹליָה נשארה אישה נשואה וניקיטה - גבר נשוי.

ואם לא די בכך, הוא בא כל ערב כאילו ביקש ללעוג לה, התמקם בחדר שלו (הוא הדגיש זאת, אני בחדר שלי), כלומר בחדר הגדול, וישב שם שלוש שעות בלי לצאת, הדליק את הטלוויזיה בעוצמת קול כרצונו ועם הרעש הזה ברקע דיבר בטלפון, ובכלל כל הזמן התעסק במשהו. הילדים נאלצו לישון בתנאים האלה, מה אפשר לעשות. הם התרגלו, והתרגלו גם לכך שאסור להפריע לאבא. אבל על פי ההסדר ביניהם, הוא לא בא לפני שבע בערב. משבע עד תשע - אלה השעות שלו. לפעמים עלה בידה לקחת את הילדים לשכנים לשעתיים. ניקיטה היה מופיע בדיוק בשעה הייעודה, פרט לשבתות וימי ראשון, יש לציין. בימי המנוחה לקח כעין חופשה מהמשפחה ("אבא עובד," הסבירה לְיוֹליָה לילדים). לא היה טעם להסביר להם, לא הייתה סיבה לשמור על מראית העין - אבל לְיוֹליָה שמרה עליה בכל כוחותיה. הילדים לא צריכים לסבול. יש להם אבא.