במעמד קבלת פרס נובל לספרות בשנת 1968, נשא הסופר היפני קוובטה יסונרי, נאום שהותיר רושם עז על שומעיו - מבוא נהיר ומעמיק לתרבות יפן העתיקה ולתפיסת היופי הייחודית לה.
קוובטה, שהיה אידיאליסט גדול שנכסף כל חייו ליפן של ימים עברו, מסביר על אודות שירתם של מורי הזן ושל הנזירים הנודדים, ומבאר את תפיסת היופי העדינה של אמנויות סידור הפרחים, הקדרות וציורי הדיו. הרצאתו פותחת שער נהיר, רחב ומעורר מחשבה לתשתית תפיסת היופי היפנית ולרוחן של האומנויות העתיקות. חוט של עצב משוך על דבריו היפים, ונשמעת מהם כמיהתו לעברה הנעלם של ארצו. גדול סופרי יפן מבקש מקוראיו לזכור את שאבד.
תרגם מיפנית, הוסיף הערות מחכימות ואחרית דבר מעשירה המשורר והמתרגם ד"ר איתן בולוקן, שספר השירה שחיבר ורבים מתרגומיו מוצעים אף הם במגדלור. הספר כרוך בכריכה קשה, ועליה הדפס של אלעד אורַן מאיורי הדיו המרהיבים שאייר בהשראת הספר.
כשאנו מתבוננים בפרח אחד אנו עדים ליופי בוהק מזה שעולה אל נוכח מראה של מאה פרחים. סֶן נוֹ ריקיוּ לימד כי בעת סידור הפרחים אין להשתמש בפרח שתפרחתו מלאה. גם במסורת התה של ימינו נהוג להציב פרח אחד בגומחה שבחדר התה - ובטרם הֵנֵץ במלואו. בחורף יש להניח פרחי חורף. למשל, נהוג להציב בגומחה הקטנה נצר אחד ממשפחת הקמליה, כמו שׁירָטָמָה או ואבִּי סוּקֶה, שכן מבין שלל סוגי הקמליה ענפיהם של אלה קטנים. יש לבחור ענף שצבעו לבן והוא אך החל להנץ, ולהניחו בגומחה. הגוון הלבן חסר הצבע הוא הצלול ביותר, אך הוא גם האוצר בתוכו את יתר הצבעים כולם. יתרה מזאת, על הניצנים נאגרים אגלי טל זעירים, וכל אחד מהם ספוג אפוא בכמה טיפות.
