סופה

"עליך להבין, אני מוכרח לנסוע!" נופף פלָטֹון אילְאיץ' בידיו בחמת זעם. "חולים מחכים לי! חו־לים! מגפה! זה אומר לך משהו?!"
המפקח על תחנת הדואר הצמיד את אגרופיו למותנייתו שנתפרה מפרוות גירית ורכן קדימה:
"כיצד זה לא נבין? כיצד לא נבין? עליך לנסוע, אני מבין היטב, אדוני. אבל אין ברשותי סוסים, ועד מחר לא יהיו לבטח!"
"אבל איך ייתכן שאין לך סוסים?!" זעק פלטון אילאיץ' וכעס צלצל בקולו. "מה התועלת בתחנה שלך, אם כך?"
"זו בדיוק התועלת, שהסוסים אזלו כולם ולא נותר אפילו סוס אחד, אף לא אחד!" חזר ואמר המפקח בקול רם, כמדבר עם חירש. "אלא אם כן בערב ייפלו עלינו מהשמים, בדרך נס, סוסי דואר. אבל לך תדע מתי זה יקרה."