איוון אוסוקין בן עשרים בלבד, אך כבר נראה לו שנכשל ובזבז כל הזדמנות שקיבל: הוא נשר מבית הספר, איבד את ירושתו בהימור בודד ברולטה וכעת אנו צופים בו נפרד מאהובתו. מיואש, אוסוקין פונה לקוסם ומבקש ממנו לחולל נס: לאפשר לו לשוב לעבר מבלי לשכוח את שגיאותיו, על מנת שיוכל לתקן את מצבו העגום.
בעזרת הקוסם, חוזר אוסוקין 12 שנים אחורה, לימי בית הספר. הוא מקווה לשנות את גורלו ולהימנע מהטעויות שהביאו אותו בסיכומו של דבר למחשבה על התאבדות. אולם גם אחרי שנקלע שוב לשנות בחרותו, אוסוקין עובר צעד אחר צעד אותה דרך כמו בחייו הראשונים. האם יש מוצא מהמעגל הסגור? הקוסם, שהגיבור מגיע אליו שנית, משיב בחיוב.
בנובלה היחידה פרי עטו, לוקח אותנו פטר (פיוטר) דמיינוביץ' אוספנסקי אל מציאות לא ודאית; מציע להימלט מן המעגל אל מקום שבו אין תסריטים: אל מעוז החירות האנושית. לפי ספר זה, יצירה פולחנית שעוברת מיד ליד זה מאה שנים, הווייתנו היא המשרטטת את הנתיב של העתיד לקרות, ולא מה שהוכתב לנו.
פטר דמיינוביץ' אוספנסקי נולד בשנת 1878 במוסקבה למשפחת אמנים ואינטלקטואלים. בצעירותו סירב לרכוש השכלה פורמלית, עבד כעיתונאי והיה לאוטודידקט ששאב את ידיעותיו ממסעותיו בעולם. הוא גילה עניין רב בתאוסופיה והיה לתלמידו של המורה הרוחני והמיסטיקן גיאורג גורדייף, מרגע שהצטלבו דרכיהם ב־1915. ב־1924 היגר אוספנסקי ללונדון וניתק קשר עם גורדייף, אך בשארית חייו המשיך לפתח באופן עצמאי את תורתו של גורדייף ואת הפרקטיקות שלו לפיתוח המודעות האנושית. אוספנסקי הרבה לכתוב והנחה קבוצות לימוד של "הדרך הרביעית" – תורתו של גורדייף. בלונדון נאספה סביבו עדת מאמינים והוא אף ייסד מרכז לימודים. בשנותיו האחרונות התגורר בניו יורק ובניו ג'רזי והִרבָּה להרצות וללמד את תורתו. לפני מותו שב ללונדון, ושם הלך לעולמו בשנת 1947.
תחנת רכבת.
קבוצת מכרים מלווה את זינאידה קרוּטיצקָיָה ואת אִמהּ לקְרים. בקרב המלווים — איוון אוׂסוׂקין, צעיר כבן עשרים וחמש.
ניכר באוסוקין שהוא מתרגש, על אף ניסיונותיו שלא להראות זאת. זינאידה מדברת עם אחיה הקצין, עם שתי עלמות, ואחר כך נפנית אל אוסוקין וניגשת איתו הצידה.
"אתה תחסר לי מאוד," היא אומרת בנימה גחמנית במקצת, "חבל לי שאינך יכול לנסוע איתנו. אם כי נדמה לי שאינך רוצה בזה במיוחד, אחרת היית נוסע. ההחלטה שלך להישאר רחוקה מאוד מכל הדברים שדיברנו עליהם."
אוסוקין נתקף התרגשות הולכת וגוברת. הוא משתדל לכבוש אותה ואומר במאמץ ניכר:
"איני יכול עכשיו, אבל אני אבוא. אני נותן לך את דברתי. אינך מסוגלת לתאר לעצמך כמה קשה לי להישאר כאן."
"איני יכולה לתאר לעצמי וגם איני מאמינה. אם אדם רוצה משהו כל כך, כמו שאתה אומר, הוא פשוט עושה. אני בטוחה שיש לך כאן פרשת אהבים, תודֶה. עם אחת התלמידות שלך. נכון?"
היא צוחקת.
דבריה של זינאידה והנימה שבה נאמרו מכאיבים לאוסוקין ופוגעים בו. הוא רוצה לומר משהו אך משתהה, ואחר כך אומר:
"את יודעת שזה לא נכון, את יודעת שכולי שלך."
