שעת הכוכב

בסופו של דבר, מה שאמור להתרחש, יתרחש. ובינתיים לא התרחש דבר, השניים לא ידעו להמציא התרחשויות. הם ישבו על מה שניתן בחינם: ספסל בכיכר. וממוקמים שם, לא הבדיל דבר בינם לבין שאר הלא־כלום. לתפארתו הגדולה של אלוהים.

 הוא: - אז ככה זה.

 היא: - מה ככה זה?

 הוא: - אני רק אמרתי ככה זה!

 היא: - אבל מה "ככה זה"?

 הוא: - יותר טוב שנחליף נושא, כי את לא מבינה אותי.

 היא: - מה יש להבין?

 הוא: - מארייה הקדושה, מַכַּבֶּיָה, ברגע זה אנחנו מחליפים נושא!

 היא: - אז על מה נדבר?

 הוא: - למשל, עלייך.

 היא: - אני?!

 הוא: - למה את כל־כך המומה? את לא בן־אדם? בני־אדם מדברים על בני־אדם.

 היא: - תסלח לי, אבל אני לא חושבת שאני כל־כך בן־אדם.

 הוא: - אלוהים אדירים, כולם בני־אדם!

 היא: - פשוט לא התרגלתי.

 הוא: - לא התרגלת למה?

 היא: - אה, אני לא יודעת להסביר.

 הוא: - ואז?

 היא: - אז מה?

 הוא: - תראי, אני מסתלק, את בלתי־אפשרית!

 היא: -אני פשוט יודעת רק להיות בלתי־אפשרית, אני לא יודעת יותר כלום. מה אני צריכה לעשות בשביל להיות אפשרית?

 הוא: - תפסיקי לדבר, את רק אומרת שטויות! תגידי מה את אוהבת.

 היא: - אני חושבת שאני לא יודעת להגיד את זה.

 הוא: - את לא יודעת מה?

 היא: - הא?

 הוא: - תראי, את מוציאה לי את הנשמה. בואי לא נדבר על שום דבר, בסדר?

 היא: - כן, בסדר, מה שאתה רוצה.