התשוקה על־פי זֶ'.אַ.

ואז, לפני שהבנתי, הלבין לבי כמו ששׂיער מלבין.

מול הַפָּנים שהכנסתי אל תוך הפתח, קרוב מאוד לעיני, בחצי החושך, התנועע הג'וק הגדול. הצעקה שלי היתה כה חנוקה, שרק לפי השקט הקונטרסטי קלטתי שלא צעקתי. הצעקה המשיכה לחבוט לי בחזה.

זה כלום, לא קרה כלום - ניסיתי מיד להירגע נוכח הבהלה שלי. פשוט לא ציפיתי, בְּבית שעבר חיטוי קפדני נגד הסלידה שלי מפני ג'וקים, לא ציפיתי שהחדר הזה יחמוק. לא, לא קרה כלום. זה היה ג'וק שנע לאטו לעבר החרך של הדלת.

לפי האיטיות והגודל זה היה ג'וק זקן מאוד. האימה הארכאית שלי מפני ג'וקים לימדה אותי לנחש, אפילו ממרחק, את גילם ואת הסכנה הנשקפת מהם; אפילו מבלי להיתקל אי־פעם באמת בג'וק פנים אל פנים, הכרתי את אורחות־חייהם.

אלא שגילוי חיים פתאומיים בתוך מערומי החדר הבהיל אותי כאילו גיליתי שהחדר המת הוא למעשה רב־אונים. הכל כאן התייבש - אבל נותר ג'וק אחד. ג'וק כה זקן, עד שהיה קדמוני. מה שתמיד הגעיל אותי בג'וקים הוא שאבד עליהם הכלח והם בכל־זאת עכשוויים. לדעת שהם כבר היו על־פני האדמה, ובדיוק כפי שהם כיום, אפילו לפני שהופיעו הדינוזאורים הראשונים, לדעת שהאדם הראשון עלי אדמות כבר פגש אותם מתרבים וזוחלים חיים, לדעת שהם היו עדים להיווצרות המִרבצים הגדולים של נפט ושל פחם בעולם, והיו נוכחים במשך ההתקדמות הגדולה ואחר־כך הנסיגה הגדולה של הקרחונים - ההתנגדות הפסיבית.