דרך הייסורים של הגוף

"היא הגיעה הביתה, עשתה אמבטיית קצף ארוכה, שכבה בה וחשבה: עוד זמן קצר הוא ייקח לי גם את הגוף. מה תעשה כדי לשקם את מה שפעם היה שלה, את עצמיותה?

היא יצאה מהמקלחת שקועה במחשבה. התנגבה במגבת ענקית, אדומה. וכל הזמן חשבה. עמדה על המשקל: היה לה משקל טוב. עוד מעט הוא ייקח לי גם את המשקל, חשבה.

היא ניגשה למראָה. התבוננה בעצמה עמוקות. אבל כבר לא היה שם כלום.

ואז – אז, פתאום, נתנה לעצמה סטירה ברוטלית בצד שמאל של הפנים. כדי להתעורר. עמדה קפואה והביטה בעצמה. וכאילו לא הספיק לה, סטרה עוד שתי סטירות בפרצוף. כדי להיתקל בעצמה.

וזה באמת קרה.

במראָה ראתה סופסוף פרצוף אנושי, עצוב, עדין. היא היתה אַוּרליה נָסימנטוֹ. זה עתה נולדה. נָ־סִי־מֶנ־טוֹ."

מתוך הסיפור: הוא שתה אותי