הרומן האוטוביוגרפי בחלקו שלומפ יצא לאור בגרמניה ב-1928 בעילום שם, וב־1933 אסרו הנאצים על הפצתו, בגלל הביקורת האנטי־מלחמתית והנימה הסאטירית שבה הציג את גרמניה והגרמנים. הספר מתאר את קורותיו של אמיל שולץ, בן ה-17, רומנטיקן, חולמני וחובב סיכונים, הידוע בכינויו "שלומפ", בזמן שירותו בצרפת הכבושה במלחמת העולם הראשונה. שלומפ מתגייס למלחמה ב-1915 משום שזו הדרך הטובה ביותר לטעמו להכיר בנות. וכך אכן היה, בתחילת שירותו. אולם כאשר הוא מוצב בחזית והזמנים הטובים מגיעים לסופם, הוא מבין דבר או שניים על המלחמה, על נאמנות וטוהר אנושי.
שלומפ היה מראשוני הרומנים הגרמניים שתיארו את מלחמת העולם הראשונה במלוא הזוועה והאבסורד שבה. ולמרות זאת, זהו ספר קומי, תיעודי וסיפור אגדה בו בזמן.
הנס הרברט גרים (1950-1896) היה איש חינוך. העובדה שלא קישרו בינו ובין הספר גוננה עליו ב-1933 כשהנאצים שרפו ספרים. על מנת למנוע כל חשד הצטרף גרים למפלגה הנאצית, וטמן את כתב היד בקיר ביתו. בתום המלחמה שב לאזור הגרמני שהיה בשליטת ברית המועצות; שם נאסר עליו להמשיך לעבוד בהוראה, משום חברותו ופעילותו עבור המפלגה הנאצית, והוא החל לעבוד בתיאטרון ולאחר מכן במכרה חול. ב-1950 זומן גרים לפגישה עם השלטונות. גרים לא חשף את תוכן הפגישה, אך יומיים לאחר מכן התאבד. זהותו כמחבר שלומפ נותרה תעלומה עד 2013.
שלומפ הרים את עיניו. אור דמדומים עמד בחוץ, וגשם דק טפטף. אימא שלחה לו מאפים, זוג גרבי צמר ואת כל מה שאימא מודאגת עשויה לחשוב עליו. היא צירפה גם ספר ובו שירים קטנים על האביב, על אהבה, על הסתיו ועל הגעגועים, כמו שביקש לעצמו.
***
בשיעור הגרמנית האחרון לפני סוף הלימודים הוא אמר להם: "ילדים, אינני סבור שתצטרכו ללכת למלחמה. אך זכרו דבר אחד: אתם נקראים להוביל את העם הגרמני. להוביל פירושו לשמש דוגמה. אם המנהיגים מוכשרים, כל העם מוכשר. ואז מצליחים. רווחת העם ואסונו תלויים בהתנהלות מנהיגיו. המנהיג נושא באחריות עצומה. ואוי לו לעם שמנהיגיו מסרבים להקריב קורבן גדול מקורבנו של החייל הפשוט. ממש כפי שהפרש מחויב לדאוג לסוסו לפני הכול, כך מוכרח המנהיג לדאוג ראשית לאלה שנושאים אליו עיניים. גם ברעב ובמצוקה המנהיג צריך ללכת בראש, ואז הכוחות ימסרו את חייהם למענו.
