תרגום ראשון לעברית מיצירתו של אוסמו דזאי (1948-1909), הנחשב לסופר המודרני האהוד ביותר על הקורא היפני. דזאי שם קץ לחייו יחד עם פילגשו שבוע לפני יום הולדתו ה-39. הסיפור האוטוביוגרפי פסול מלהיות אדם התפרסם חודש לאחר מותו וממשיך לככב ברשימות רבי המכר ביפן עד היום.
סופר מקבל לידיו תצלומים ישנים ויומנים שנכתבו בידי גבר צעיר, המגולל את סיפור חייו מאז שהיה ילד במשפחה עשירה בצפון יפן ועד לפורענויות הפוקדות את חייו כבוגר ומביאות אותו בסופו של דבר לשים קץ לחייו. הוא מבין בגיל צעיר שחייהם של בני האדם מלאים בחוסר כנות ושהם משקרים זה לזה ללא הרף. בניסיון להתמודד עם הניכור הוא הופך לליצן, ומצליח להצחיק את הסובבים תוך שהוא מעמיד פנים שזה קורה לו בטבעיות. המודעות העצמית הנוקבת שלו מביאה אותו להכרה שבדיוק כמו האנשים סביבו, גם הוא הופך למי שאיננו מסוגל לומר מילה אחת של אמת.
סיפוריו האוטוביוגרפיים של דזאי משתייכים לסוגה מוכרת בספרות היפנית, "רומן-בגוף-ראשון". בפסול מלהיות אדם הוא יצר מיזוג וירטואוזי בין צורה, תובנות ותוכן של סוגה זו לבין מבנה הנרטיב והתפתחות העלילה של הספרות הבדיונית.
תמיד פחדתי מבני אדם, לא היה לי ביטחון בדבריי או במעשיי כבן אדם. את סבלי וייסוריי הצנעתי בתיבה קטנה בתוך חזי. את המלנכוליה ואת העצבנות הסתרתי במחשכים, עטיתי על עצמי אופטימיות מוחלטת ותמימה, וכך, צעד אחר צעד, הלכתי וליטשתי את דמותי כליצן תימהוני.
***
האם אני מאושר? משהייתי קטן אמרו לי לעיתים תכופות שאני בר-מזל, אבל אני עצמי הייתי עסוק תמיד במחשבות על גיהינום, ודווקא אלה שראו בי בר-מזל היו בעיניי אנשים נינוחים וחסרי דאגה. כלל לא היה מקום להשוואה בינינו.
