טֶנְגוֹ הוא סופר אלמוני, אָאוֹמָמֶה היא רוצחת שכירה. דרכיהם נפרדו כשהיו ילדים, ורק במציאות הבלתי אפשרית לכאורה של 1Q84 הם עשויים למצוא זה את זה, אך באיזה מחיר?
האפוס המודרני 1Q84 מתרחש בשנת 1984 בדיונית, שבה מגלות שתי הדמויות הראשיות שאולי יש יותר ממציאות אחת, ותמיד, אבל תמיד, צריך להיזהר. בסגנונו המוכר והאהוב, הרוקי מורקמי בורא עולם שבו שני ירחים צפים בשמים, ומשרטט דיוקנאות מורכבים ושובי לב של נפשות אבודות.
1Q84 נחשב לפסגת יצירתו של מורקמי, הסופר היפני החשוב ביותר של תחילת המאה ה-21, חתן פרס הנס כריסטיאן אנדרסן לספרות, פרס פרנץ קפקא ופרס ירושלים. הספר פורסם ביפן במשך שנתיים בשלושה כרכים ונמכר ביותר ממיליון עותקים בחודש הראשון להופעתו. הספר שלפנינו כולל את שני חלקיו הראשונים. כאן תמצאו את השלישי.
מקלט הרדיו של המונית היה מכוון לתחנה של מוזיקה קלאסית ברדיו FM. ה"סינפונייטה" של ינאצ'ק התנגנה. לא בדיוק המוזיקה שנעים לשמוע במונית שתקועה בפקק. גם נהג המונית לא נראה כאילו הוא מאזין לה בהתלהבות יתרה. הנהג, איש באמצע שנותיו, הביט בשתיקה על טור המכוניות המזדחל לפניו, כמו יורד ים מנוסה שעומד בחרטום הספינה וקורא את הזרמים. אָאוֹמָמֶה ישבה שקועה במושב האחורי, והאזינה למוזיקה בעיניים עצומות.
מעניין כמה אנשים יש בעולמנו היכולים לומר בבטחה, לאחר ששמעו את החלק הראשון של ה"סינפונייטה" של ינאצ'ק, שזוהי אכן ה"סינפונייטה" של ינאצ'ק. בטח איפשהו בין "מעט מאוד" ל"כמעט אף אחד". אבל אָאוֹמָמֶה, מסיבה כלשהי, היתה מאלה שיכולים.
ינאצ'ק כתב את הסימפוניה הקטנטונת הזו ב-1926. במקורו היה מיועד קטע הפתיחה הזה להיות מעין קטע תרועה לאירוע ספורט כלשהו. אָאוֹמָמֶה דמיינה לעצמה את צ'כוסלובקיה של שנת 1926. מלחמת העולם הראשונה תמה, צ'כוסלובקיה השתחררה סוף סוף מעול שלטונה של משפחת הַבּסבּוּרג, אנשים שתו בירה פּילזֶן בבתי קפה, ייצרו מכונו ירייה אמיתיות נהדרות, ונהנו מטעמו של השלום בן-החלוף שפקד את מרכז אירופה.
