אישה בת שלושים, נשואה, אם לילד. בבוקר היא עורכת קניות ומכינה ארוחות צהריים. אחר הצהריים היא הולכת לשחות בבריכה. חייה הם חיים של רובוט. אבל בלילה, כשכולם ישנים והיא לא מצליחה לישון, האישה מוזגת לה כוס ברנדי, אוכלת קצת שוקולד, קוראת שוב ושוב את אנה קרנינה ומגלה מחדש את מהות העונג.
הנובלה הסוריאליסטית שינה ראתה אור לראשונה בקובץ הסיפורים הפיל נעלם (עם עובד), שהיה הספר הראשון של הרוקי מורקמי שתורגם לעברית, ב-1993, הרבה לפני שנהפך לסופר פופולרי כל כך במחוזותינו. 18 שנים אחר כך, ב-2011, כשמורקמי הוא אחד הסופרים האהובים בארץ ואף חתן פרס ירושלים, מתפרסם הסיפור שוב כנובלה במהדורה מיוחדת בכריכה קשה, עם איורים של קאת מנשיק.
כבר שבעה עשר ימים רצופים אני לא ישנה. וזה לא אינסומניה. אני יודעת מה זה אינסומניה. היה לי משהו דומה כשלמדתי באוניברסיטה. "משהו דומה", כי אני לא בטוחה שמה שהיה לי אז זה בדיוק מה שאנשים מתכוונים כשהם אומרים אינסומניה.
