"שיר הלל לחיים, החוקר את יחסנו לסופיות ולחשיבותן של מילים" נכתב בלה מונד על ספרה של דלפין הורווילר, רבּה ואינטלקטואלית בולטת בצרפת, המביאה את סיפוריהם של 11 אנשים שחייהם הגיעו לקיצם.
דרך המפגשים עם קרוביהם וסיפורים מן המקורות היהודיים משתפת אותנו הורווילר במחשבותיה על המוות ועל הקשר שלו לחיינו, בספר הנושא את כותרת המשנה מסות לשם נחמה. בכתיבה אינטליגנטית ואינטימית היא מושיטה לנו יד חמה ומציעה להכיר את המוות באמצעות החיים ולקבל את הפגיעוּת כחלק חיוני ומעשיר מחיינו.
דלפין הורווילר היא רבּה, סופרת, עורכת הירחון היהודי־צרפתי Tenou'a, אחת המנהיגות הבולטות של הזרם היהודי־ליברלי בצרפת ושותפה בתנועה היהודית הליברלית העולמית. פרסמה עד כה חמישה ספרים. זהו ספרה הראשון הרואה אור בעברית, בתרגום רותם עטר, כלת פרס שרת התרבות לתרגום (2019).
רגע לפני טקס לוויה בבית הקברות הטלפון הנייד שלי מצלצל.
אני עונה: ”אני לא יכולה לדבר כרגע. אחזור אליך אחרי הלוויה...”
הסצנה הזאת חוזרת על עצמה פעמים רבות כל כך, שחבריי כבר הפכו זאת לבדיחה. כשהם מתקשרים אליי הם לעיתים קרובות שואלים אותי בבדיחות הדעת מי מת היום ואיך החיים בבית הקברות. העקביות המסורה שבה אני פוקדת את המקום הזה שאנשים אינם מבקרים בו לעולם, או רק לעיתים רחוקות, מעמידה אותי תכופות לחקירה: ”זה לא עושה לך כלום, להיות קרובה כל כך למוות? לא קשה לך לשהות לצד אבלים בתדירות גבוהה כל כך?”
זה שנים אני מתחמקת מהשאלות הללו, משנה את תשובתי בהססנות בכל פעם. ”לא, לא, זה בסדר, מתרגלים", ”כן, כן, זה נורא, הזמן לא עוזר לזה", ”בעצם זה תלוי ביום ובמצב", ”שאלה טובה, תודה ששאלת...”
